עליית הימין לשלטון היא סכנה אמיתית

 

שוב, בפעם הרביעית בתוך עשור, ישראל הולכת לבחירות. חילופי השלטון התכופים כבר הפכו לחלק מהשיטה המביאה לקיפאון במישור המדיני ובמישור החברתי-כלכלי. פיזורה הפתאומי של הכנסת גם קוטע את עבודת החקיקה בכנסת ומוריד לטמיון עבודה מאומצת שנעשתה בועדות הכנסת בשנתיים האחרונות. ברגע האחרון לפני פיזור הכנסת הצלחתי להעביר חוק המאריך בשנה את פעולת הקרן לילדים ונוער בסיכון ומשחרר אותה מסכנות דיוני התקציב. השלמנו את הכנת החוק לאיסור נהיגה בחופים – אבל בשל התנגדות הממשלה לא יכולנו להביאו לאישור סופי בכנסת. נחמה מסוימת אפשר למצוא בכך שאם אכהן בכנסת הבאה אוכל, כיוזם אותן הצעות חוק שעברו קריאה ראשונה, לבקש להחיל עליהן דין רציפות ולהשלים את הכנתן מהנקודה בה היא הופסקה עתה. לדוח המסכם את פעילות החקיקה שיזמתי בכנסת הקליקו כאן.
המבוי הסתום אליו הובילה ממשלת קדימה-העבודה, אליו מצטרף עתה המשבר הכלכלי, יוצר סכנה אמיתית של עליית הימין לשלטון. עוד לפני הבחירות אפשר היה לראות בכנסת זליגה ימינה, קידום של חוקים אנטי-דמוקרטיים והתנערות של רוב מפלגות הבית מהתחייבויותיהן מימי הבחירות הקודמות לסדר יום חברתי.
ובכל זאת, לצד הדאגה והתסכול, אני יכול לאמר שהלקח העיקרי עבורי מהשנים האחרונות היה דווקא אופטימי: גם בתנאים קשים, וגם במאבקים מול כוחות כלכליים ופוליטיים חזקים מאוד, נוכחתי לראות שאפשר לקדם הישגים כלל לא מבוטלים. כך היה בקידום שורה נכבדת של חוקים סביבתיים, אשר השילוב ביניהם מייצר מהפכה של ממש בהסדרי החקיקה בארץ בתחום. מדובר בחוקים שנתקלו בהתנגדות מאוד קשה, הן מתוך הממשלה, הן מצידם של כוחות כלכליים רבי השפעה, ובכל זאת – חקיקתם הושלמה. התקדמות צנועה יותר, ובכל זאת בעלת משמעות, חלה גם בתחום זכויות העובדים (למשל בהגנת עובדי קבלן או בהארכת חופשת הלידה), ובקידום זכויות ילדים ונוער. בכנסת שהחזיקה מעמד רק כשנתיים וחצי, ושבה היינו, אני וחבריי בחד"ש, במיעוט קטן, הצלחנו להביא לשינויים שיש להם השפעה על חייהם של בני האדם בחברה שלנו.
בהקשר זה חשוב לציין גם את ההצלחות שהיו בכל רחבי הארץ בגיבושם של שיתופי פעולה חדשים לקראת הבחירות המקומיות האחרונות. במקומות רבים ראינו התעוררות ציבורית להחלפת מוסדות שלטוניים מסואבים ופוליטיקת-משפחות מיושנת, ולהכנסת ערכים חברתיים וסביבתיים לזירה העירונית. בנצרת, בטירה ובישובים ערביים נוספים היו לחד"ש הישגים מרשימים. הישגים כאלה היו גם בישובים המעורבים, מול צמיחת הגזענות והאלימות בין יהודים לערבים, כך למשל בחיפה, ברמלה, בעכו, בכרמיאל ובנצרת עלית.
סיפור התמודדותה של תנועת עיר לכולנו בתל אביב-יפו, ראוי לכמה מלים נוספות. בחודשים האחרונים סיפרתי בעלונים האלה, מפעם לפעם, על הקמת התנועה ועל שלבי התפתחותה המהירה. בבחירות עצמן רשמה עיר לכולנו הישג יוצא דופן והייתה לרשימה שזכתה במרב הקולות (מעל עשרים ואחד אלף מצביעים), כאשר מועמדותי לראשות העירייה זכתה לתמיכתם של כארבעים וששה אלף מצביעים (כ-35% מכלל המצביעים).
מערכת הבחירות בעיר הייתה התמודדות בין שתי השקפות עולם שונות מאוד. מול מדיניות עירונית בוטה של ניאו-ליברליזם, דיברנו אנחנו בשפה חברתית-סביבתית ששמה דגש על תחבורה ציבורית, על דיור בר השגה, ועל מערכות חינוך, בריאות ורווחה ציבוריים. מול מערכת התירוצים לאופן שבו נסחפת העירייה במורד כוחות השוק, באנו ודרשנו להפוך את העירייה לכוח שיתייצב לצד התושבים, ימתן ויבלום תהליכים מזיקים – גם אם השוק הוא זה שמכוון אותם. מול הטענה הרווחת שהמציאות היא הטוב ביותר האפשרי, באנו והצגנו פתרונות ישימים, תוך התבססות על דוגמאות מן העולם, כדי להראות שגם החיים בעיר יכולים להיות חיים טובים באמת. מול התפיסה של עיר לעשירים דרשנו עיר לכולנו.
ההתמודדות הזו לא נעצרה ברמת התכנים ושפת השיכנוע, אלא גלשה גם להיבטים מאוד מעשיים בקמפיין הבחירות. בעוד שמולנו התייצבו כוחות ממומנים היטב, מנוהלים באופן הירארכי על ידי מפלגות ארציות ובעלי הון, עיר לכולנו ניהלה קמפיין דל תקציב, שבעיקרו התבסס על מתנדבים ויוזמות מהשטח. במקום שילוט חוצות יקר היו לנו מאות רבות של מרפסות משולטות בכל רחבי העיר; במקום שילוט אוטובוסים היו לנו מדבקות על האופניים וחולצות; במקום שירות טלמרקטינג שכיר, יצרנו גל הצטרפות לתנועה בשיחות פנים אל פנים ברחובות העיר; ובמקום צבא של משקיפים ודיילים בשכר, הצלחנו לארגן מערך מרשים של מתנדבים שפינו שעות ארוכות ביום הבחירות כדי לפקח על כשרות הבחירות.
מערכת הבחירות בעיר הדגימה את האפשרויות ליישומה של פוליטיקה חדשה בישראל הן במישור התכנים והן באופני הפעולה. כפי שהראינו במערכת הבחירות, לערכי השוויון והאחריות החברתית, לפלורליזם והסובלנות, לחשיבה הסביבתית-חברתית, לאינטרסים האמיתיים של הציבור, ישנו מקום בזירה הפוליטית. מערכת הבחירות האחרונה הראתה שחידוד מסרים ועמידה ערכית איתנה יכולים דווקא להשתלם אלקטוראלית; היא הראתה שיש בישראל ציבור לא מבוטל שמחכה שידברו אליו בגובה העיניים על הנושאים שמעסיקים אותו ביומיום, ועל האפשרות לכונן כאן חברה בריאה וצודקת יותר. זהו ציבור שצמא לשינוי אמיתי, מוכן ורוצה לצאת מד' אמותיו ולפעול, אם רק יינתן הכיוון ותסתמן התקווה.
אף שהתנאים בבחירות הארציות שונים מאוד מאלה של הבחירות המקומיות, האפשרויות לפוליטיקה חדשה קיימות גם בה: פוליטיקה של השקפות עולם כוללות, ולא של התארגנות סקטוריאלית או סביב נושא אחד; פוליטיקה בשפה נגישה ורלוונטית לחיי היומיום; פוליטיקה שמדברת על האינטרסים האמיתיים של אזרחי המדינה ולא מסתפקת בהצהרות חלולות ובהסתה; פוליטיקה שמייצרת שותפויות רחבות ולא פיצולים והתבדלות.
עבורי חד"ש היא בית פוליטי, ראשית, משום שהיא מסגרת משותפת ליהודים וערבים במציאות של הפרדה והתבדלות אתנית. יותר מדי שנים מתנהלת הפוליטיקה הישראלית בשני  עולמות מקבילים – פוליטיקה אחת (מבחינת מסרים, הבטחות, ועמידה על עקרונות) ברחוב היהודי,  ופוליטיקה אחרת לגמרי ברחוב הערבי. חד"ש היא הגוף הפוליטי היחיד בישראל אשר שוחה נגד זרם ההפרדה הזה ומציב חלופה למדיניות שמנסה להעמיד יהודים וערבים משני צידיו של המתרס. אנחנו טוענים שהאינטרסים האמיתיים של שני העמים אינם סותרים אלא שלובים זה בזה, ומחייבים פוליטיקה מאחה ולא מפרידה.
ההתעקשות לעסוק באינטרסים האמתיים של העמים במזרח התיכון היא גם זו שאיפשרה לנו, כבר בשעות הראשונות של מלחמת לבנון, לראות דרך מסך העשן והדמגוגיה המתלהמת, ולהזהיר מפני ההתדרדרות המלחמתית. כבר בתחילת המלחמה טענו בתוקף שהמלחמה, כמו המבצע הצבאי בעזה כמה שבועות קודם לכן, לא תחזיר את החטופים (משימה שעדיין עומדת בפני ממשלת ישראל בנושא גלעד שליט), לא תביא לשקט בצד הישראלי אלא רק להתגברות הלהבות, ושבסופו של דבר היא רק תדרדר אותנו עוד במעגל האלימות האזורית שאנחנו נתונים בו. בתקופה הקשה ההיא, ידענו להרחיב את מעגל ההתנגדות למלחמה, כך שתכלול גם ציבורים שאינם מזוהים איתנו באופן רגיל.
כמו בשאלת השלום והשותפות היהודית-ערבית, חד"ש היא גם הגורם היחיד במערכת הפוליטית שבמציאות טורבו-קפיטליסטית ממשיך לייצג ערכים סוציאליסטיים. בזמן שגם קולות "חברתיים" הלכו והושתקו בכנסת האחרונה, חד"ש פעלה להגן על העובדים בישראל, להתנגד להפרטת השירותים החברתיים, למען להרחבת השוויון, הסולידאריות החברתית, וההגנה על זכויות חברתיות. הובלנו את ההתנגדות לתכנית ויסקונסין וההגנה על קורבנות התכנית, נלחמנו על הארכת חופשת הלידה, נאבקנו בהפרטת טיפות החלב וקידמנו שורת חוקים להגנה על זכויות העובדים.
אינני מנסה לייפות את המציאות. לחד"ש ישנה כברת דרך לעשות – בייצוג נשים במוסדות התנועה ובכנסת, ביכולת לפנות באופן אפקטיבי לציבור היהודי ולקהלים ספציפיים בו, ובשיתוף הציבור בנעשה בתנועה פנימה. תקוותי שנוכל להראות בתחומים האלה התקדמות משמעותית כבר בשבועות הקרובים, בהרכבת רשימה ייצוגית לבחירות, ובניצול מסע הבחירות להרחבת התמיכה בנו. השנים האחרונות בכנסת, ומסע הבחירות המופלא בתל אביב-יפו, לימדו אותי שבמידה שנדע להציב גם בתחומים האלה אלטרנטיבה ממשית לפוליטיקה הישנה – נוכל להפוך את המענה השמאלי לגורם משמעותי במערכת הפוליטית בישראל.
במציאות הקיימת של פנייה חדה ימינה לא רק של מפלגת העבודה בראשות ברק, אלא של המערכת הפוליטית בכללותה, קשה להגזים בחשיבות הפרוייקט הזה של קידום פוליטיקה סוציאליסטית, יהודית-ערבית, ודמוקרטית בישראל.גם בשבועות הקרובים, לצד ההכנות לבחירות, לשכתי הפרלמנטארית תמשיך לטפל בפניות ציבור, ואני אמשיך לסייע ככל יכולתי למאבקים השונים המתרחשים בארץ. אשמח לעמוד לרשותכם גם בתקופה הקרובה בכל פניה, בקשה, הערה, עצה או הצעה לעזרה.

דבריו של ח"כ חנין פורסמו בבלוג: www.dovblog.org