סרטונים ותמונות של חיילים ישראלים ששכחו את האנושיות שלהם רוקדים על חורבות עזה, לובשים על גבי מדיהם בגדים תחתונים של נשים עזתיות ומביעים שמחה נוכח הזוועות שממיטה המלחמה, חרכו את הרשתות החברתיות בעולם. קבוצות מחאה ייעודיות הוקמו כדי להוביל למעצר  של אותם ישראלים שלחמו בעזה ונסעו לנפוש מעבר לים בסוברם מתוך ביטחון עצמי כי לא יאונה להם כל רע. מפעם לפעם משרד החוץ הישראלי מפרסם אזהרות מסע בהקשר זה.

מערכון בתוכנית הסאטירה "ארץ נהדרת" הציג חיילים חולפים על פני שלט שהוצב בנתב"ג ובו הנחיות לחיילים: למחוק תמונות וסרטונים מפלילים מעזה. "ארץ נהדרת" כהרגלה שמה מראה לחברה הישראלית ומציפה את הלא מודע הקולקטיבי. זאת בזמן שהתקשורת הישראלית התמכרה לפאנלים באווירת "יחד ננצח"

לאחרונה התפרסם במגזין "תקריב" (כתב עת לקולנוע דוקומנטרי) מאמר פורץ דרך שכותרתו "פלישה קרקעית, פלישה דיגיטלית" שכתבו יחד טל אלקיים וזוהר אלמקייס. קריאת המאמר מעלה את השאלה: כיצד עלינו להבין את הממד הדיגיטלי של המלחמה בעזה? מלחמות בעשרות שנים האחרונות תועדו בעיניהם של צלמי מלחמות. מאז המצאת המצלמה ומאוחר יותר – מאז המצאת מצלמת הוידאו, כתבים ועיתונאים צילמו תמונות בזירות מלחמה וראיינו חיילים בין הקרבות תוך הקפדה על אתיקה עיתונאית וסינון תכנים קשים לצפייה. המלחמות היו נראות סטריליות דרך עיניהם.

העידן הדיגיטלי, בו אנו חיים, מחולל שינוי באופן בו מלחמות מתועדות ומועברות בשידור חי: ללא סינונים ובצורה חיה הרבה יותר מבעבר. "מכאן, מהסלון הישראלי, עזה נכבשת פעמיים: פעם אחת באדמה ופעם אחת במסך. מה בין הפעולה של חייל ששב עם שלל עזתי לבין ניכוס המרחב שמבצעים סרטונים כמו אלה?" – שואלות אלמקייס ואלקיים.

דימויים מחוילים

הבנאליות הדיגיטלית של המלחמה בעזה הכניסה את מציאות המלחמה לסרטוני טיקטוק קצרצרים שהגיעו למאות אלפי צפיות בישראל ובעולם. החייל הישראלי בעזה, לבד מתפקידו הצבאי, משמש גם כמתעד של המלחמה. חיילים ישראלים בדומה לטיקטוקרים אחרים, העלו לרשת סרטונים משגרת יומם: מפגש עם חברים, פעילות ספורטיבית על חוף הים או אכילה משותפת. המלחמה בעזה שהתארכה על פני חודשים ארוכים, הפכה את הנוכחות הישראלית ברצועה ואת שהות החיילים ליומיומית וסטטית.

באופן גס ניתן למיין את סרטוני החיילים הישראלים בעזה לסרטונים המתעדים פעולות מלחמתיות כמו ירי חי, הרס מבני מגורים ופעולות התנחלות כמו חנוכת בתי כנסת מאולתרים, ואלה המתעדים פעולות טריוויאליות החוזרות על עצמן. בניגוד לחיילים שצולמו בשוחות מלחמת העולם הראשונה, ממתינים שהמלחמה תסתיים, החיילים הישראלים בחלקם נראו מחויכים ואף נהנים מהסיטואציה המזוויעה.

התיעוד האובססיבי של חיילים בעזה את המציאות המאוד לא יומיומית שלהם והפצתו בטיקטוק מסייעים במאמץ הממשלתי של גיוס תמיכה בצבא הישראלי בקרב ישראלים במחיר של סיכון החיילים-המתעדים. הדימויים המחוילים מעזה הפכו נודעים לשמצה בתקשורת העולמית במרוצת החודשים האחרונים. בראשית אוקטובר (2024) פרסמה אל־ג׳זירה סרט תיעודי שדן בין היתר בנושא זה בעזרת מומחים לצבא ולמשפט בינלאומי. המשחק הכפול, לחימה ותיעוד, על יתרונותיו וחסרונותיו, עיצב את האופן בו ישראלים ראו וחוו את המלחמה בעזה. "כשאנחנו מתבוננים במלחמה דרך עיני החייל, העיניים האלה מובְנות אצלנו תמיד בתור עיני האחים והבנים; אלה כבר עיניים קולקטיביות".

הפלישה הדיגיטלית לעזה, שהתאפשרה בזכות הפלישה הצבאית, היא נקמה על הפלישה הדיגיטלית של מחבלי חמאס שחדרו ליישובים הישראלים בעוטף עזה ותיעדו את מעשיהם המזוויעים.

מציאויות שונות לחלוטין

היכולת לעצב מציאות ולקבוע נרטיב החזירה לישראלים, באמצעות החיילים, תחושת כוח שאבדה להם ב-7 באוקטובר 2023. הורים מודאגים, מתנחלים המשוכנעים שהם חשים את חבלי המשיח, צעירים וצעירות צרכני תוכן בטיקטוק – כל אלה יכולים לראות מה קורה בעזה כמעט בשידור חי. דובר צה"ל דניאל הגרי שב ואומר כי הצבא נמנע מפגיעה בחפים מפשע. אך  הישראלים צורכים בו-זמנית מציאות אחרת, לא מפולטרת, באמצעות הטלפונים הניידים שברשותם.

הסרטונים שחיילים ישראלים ותושבים עזתים אומללים משתפים מרצועת עזה שונים בתכלית זה מזה ומציגים מציאויות ושאיפות שונות לגמרי. הראשונים נראים כמקבלים את הגזירה כי עליהם להילחם לנצח ברצועת עזה, והאחרונים עסוקים באבל ובשכול באמצעות תיעוד חייהם ובקריאה לעזרה חיצונית בינלאומית. לאורך ההיסטוריה, מעולם לא התקיים מצב בו שני צדדים במלחמה הציגו והפיצו את נקודת מבטם בצורה כה נרחבת. יש לכך קשר ברור לעוצמה החריגה של המלחמה העזה ולנזקים הכבדים שזו משיתה על עזה.

הביזה הדיגיטלית של המציאות בעזה אשר מסבה עונג לתומכי הג'נוסייד, הפכה את פעילותם של מתנגדי המלחמה לקשה וסיזיפית. הסרטונים שמצלמים חיילים ישראלים "אטרקטיביים" יותר לעין הישראלית מהסרטונים שמצלמים עזתים. בין המאבק לסיום המלחמה לבין התודעה הישראלית הוצב מחסום של סרטוני מלחמה. וכך, בתיבת התהודה המאפיינת את עידן הרשתות החברתיות, נשאבו ישראלים רבים לתיבת התהודה הצבאית-הישראלית. כל סדק שנסדק בתודעה הציבורית הישראלית נבע מסבלם של החטופים ולא מסבלם של העזתים. עסקת החטופים והפסקת האש מציפות את הישראלים בסרטונים חדשים של פדויי השבי, המסמלים את מחיר האיוולת והרשעות הקואליציונית. בכוחם של סרטונים אלה לתרום לסיום המלחמה.