ארבע פעילות קומוניסטיות, אשר יצאו מהארץ כדי לתמוך במאבק הרפובליקה הספרדית נגד הפשיזם במהלך מלחמת האזרחים (1939-1936), עומדות במרכז מאמרם של רענן ריין ודרור שרון. המאמר פורסם באחרונה בגיליון 32-31 של כתב העת "ישראל" של אוניברסיטת תל-אביב. תחת הכותרת "עשינו זאת, כי הייתה חובתי: מחויבות אישית ופוליטית של מתנדבות ארץ-ישראליות במלחמת האזרחים הספרדית", משרטטים ריין ושרון את דיוקנאותיהן של דורה בירנבך-לוין, אדלה ויינטראוב-בוטווינסקה, רות מליניאק ויעל גרזון. שלוש הראשונות הגיעו לחצי האי האיברי בעוד שהרביעית, גרזון, נאלצה להישאר בפריז. בין 400 ל-700 נשים התנדבו לבריגדות הבינלאומיות. הן היו מרכיב קטן בכלל 35 אלף המתנדבים שהגיעו מ-50 מדינות ברחבי העולם כדי להיאבק בפשיזם.

נוסף לסיפורן של הפעילות הקומוניסטיות, עוסק המאמר גם ביחס היישוב היהודי בארץ למאבק האנטי-פשיסטי. אנשי הימין, הרוויזיוניסטים, הביעו תמיכה במורדים הלאומנים שהציתו את המלחמה בשם "מיגור האיום הקומוניסטי". אחרים העדיפו להישאר ניטרליים בדומה לממשלת המנדט הקולוניאלי הבריטי. אך היו רבים שהביעו תמיכה פעילה בספרד הרפובליקאית ואספו כסף, מזון ותרופות.

המחברים מציינים: "כמעט כל מגזרי היישוב, כולל קבוצות השמאל הציוני על גווניו השונים, התנגדו להצטרפות צעירים מהארץ למתנדי הבריגדות הבינלאומיות בספרד… ובמטבע הלשון של יעקב חזן, מראשי השומר הצעיר – 'חניתה לפני מדריד'". אשר לעיתונות העברית, זו "העדיפה להשתיק את סיפוריהם של המתנדבים שיצאו לספרד, כדי שלא לעודד אחרים לצאת בעקבותיהם. במאמרים וברשימות על הבריגדות הבינלאומיות בלט בדרך כלל היעדרה של התייחסות למתנדבים מארץ ישראל. 'קול העם' הקומוניסטי היה העיתון היחיד כמעט שנתן לכך ביטוי".  במאמר מצוין שבין 150 ל-200 מתנדבים, רובם הגדול יהודים, יצאו מהארץ לספרד.

המתנדבים ברובם היו חברים במפלגה הקומוניסטית הפלשתינאית (פק"פ) שפעלה במחתרת (ר' בהמשך "פלסטינים נגד הפשיזם"). המפלגה הקומוניסטית מעריכה שבין 300 ל-400 מחבריה התנדבו לבריגדות. המסקנה של ריין ושרון: "על רקע העובדה שהיישוב היהודי בארץ ישראל מנה אז לא יותר מ-400 אלף איש, ושהמפלגות הציוניות התנגדו ליציאה לספרד, זהו מספר משמעותי". הקושי לקבוע במדויק את מספר המתנדבים שיצאו מהארץ לספרד נובע מהעובדה, שרבים מהם נרשמו בבריגדות על פי ארץ לידתם. כך, למשל, 45% מהמתנדבים הפולנים בבריגדות היו יהודים וכך 38% מהאמריקאים. כמה מהם הגיעו מכאן?

בית כלא או ספרד

המטרת המוצהרת של המאמר היא לעסוק ב"מניעים האישיים והפוליטיים" של ארבע המתנדבות לספרד. אך לעיתים קרובות הוא גולש לניתוח פסבדו-פסיכולוגי שלהן. הניתוח מבוסס על מכתבים ספורים, עדויות מקוטעות וזיכרונות לפעמים חלקיים; ובכך נכשל במשימתו. ובכל זאת, חשוב תיאור סיפור חייהן של המתנדבות, הדומה להפליא לסיפוריהן של מאות אלפי נשים יהודיות בארץ באותן השנים. אך בהבדל חשוב אחד: הן התנערו מהציונות והבינו, בשלב מוקדם בחייהן, שהתנאי לשינוי הוא השותפות היהודית-הערבית.

דורה בירנבך-לוין, למשל, נולדה ב-1911 למשפחה חסידית בעיירה סוקולוב בפולין. ב-1933 היגרה לארץ במסגרת תנועה ציונית-סוציאליסטית והגיעה לקיבוץ עין החורש. שם נחשפה לגירוש הפלאחים הערבים מאדמותיהם ועברה להתגורר בירושלים. בתל-אביב עבדה כפועלת בניין וכעוזרת בית. היא למדה בקורס סיעוד, שהיה רלוונטי בעת שהותה בספרד. ב-1936 עצרה המשטרה הבריטית את בירנבך-לוין עקב פעילותה למען הקמת איגוד אחיות יהודי-ערבי כאלטרנטיבה לאיגוד ההסתדרותי. בכלא הנשים בבית לחם שמעה במאי  1937 על  המלחמה  בספרד.

בשנות ה-30, השלטון הבריטי גירש מפלשתינה מאות קומוניסטים שלא היו ילידי הארץ. האחות הצעירה ששוחררה מהכלא וגורשה בתנאי שלא תשוב, הייתה נחושה להמשיך במאבק. באוגוסט 1937 הסתננה דרך צרפת לספרד. בבית חולים בספרד פגשה את הפעילה הקומוניסטית רות מייטס, שעבדה בארץ כאחות טיפת חלב ויצאה לספרד ביוני 1937. לאחר נפילת הרפובליקה ב-1939, נכלאה בירנבך-לוין  בצרפת, אך נמלטה לבריטניה בפרוץ מלחמת העולם השנייה.

מתנדבת בספרד וביוון

אדלה ויינטראוב-בוטווינסקה נולדה ב-1904 בעיירה יהודית בגליציה (אז – באימפריה האוסטרו-הונגרית) הייתה חברה בשומר הצעיר. היא למדה סיעוד בבית חולים יהודי בוורשה, והשלימה את לימודיה בבית חולים הדסה בירושלים. בסוף 1937 חצתה את הגבול בין צרפת לספרד, ושם פגשה חברים בפק"פ שהתנדבו בבריגדות. היא עבדה בבתי החולים של הבריגדות. לאחר נפילת הרפובליקה חצתה את הגבול יחד עם צוות בית החולים והפצועים. בצרפת נכלאה במחנה מעצר.

בשובה לארץ הצטרפה למפלגה הקומוניסטית. ב-1947 נסעה לפולין ושבה והתנדבה כאחות לעזרת הקומוניסטים שלחמו במלחמת האזרחים ביוון, שנסתיימה ב-1949 עם תבוסתם. היא שבה לפולין, וממנה היגרה לישראל ב-1969 בעקבות גל אנטישמיות ממסדית.

רות מליניאק נולדה בוורשה ב-1911 והיגרה לארץ עם משפחתה ב-1932. כעבור שנתיים עזבה את הארץ כדי ללמוד בצרפת. שם הצטרפה למפלגה הקומוניסטית. ב-1936 חברה לקבוצת מתנדבים קומוניסטים שהיו מראשוני המתנדבים שפעלו לצד הכוחות הרפובליקאים בספרד, ועבדה כאחות. מליניאק נאלצה לשוב לצרפת, בדומה לבירנבך-לוין ולויינטראוב-בוטווינסקה. בצרפת אושפזה בבית חולים במשך כשנה, ואז נכלאה במשך כשנה. במהלך תקופת מאסרה יצרה קשר עם פעילי ההתנגדות האנטי-נאצית ופעלה בשורות ב"רזיסטנס" עד סוף הכיבוש הגרמני. ב-1946. שבה לארץ. נפטרה בתל-אביב ב-1971.

נעצרה לראשונה בגיל 14

בפברואר 1941 פורסמה ב"קול העם" מודעה גדולה במסגרת שחורה, בה נכתב: "הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית הפלשתינאית מודיע בצער רב על מותה הטראגי של החברה יעל גרזון בגיל 27. החברה הנאמנה והמסורה מתה ב-9 בפברואר 1941 עקב הטרור האכזרי בבתי הסוהר האימפריאליסטיים בפלשתינה. החברה יעל היקרה נדרסה תחת המגף המסומר של הטרור האימפריאליסטי-ציוני. היא נפלה קרבן על המזבח הנעלה של המלחמה נגד משטר הדמים האימפריאליסטי ובעד עולם משוחרר מזוועות המלחמות, החורבן והשעבוד, בעד עולם הסוציאליזם".

עוד נאמר במודעה: "נרדפת ע"י המשטרה עזבה, יעל ב-1936 את הארץ בדרכה לספרד לעזרת מלחמת העם הספרדי נגד הפשיזם". היא לא הגיעה לספרד, שכן נשארה בפריס כדי לטפל בבן-זוגה, משה הלוי, חבר פק"פ שנפצע קשה מאוד בקרבות בספרד. גרזון, שנולדה בארץ ב-1913, הייתה מראשי הנוער הקומוניסטי ונעצרה לראשונה בגיל 14. בהמשך נכלאה שוב ושוב בבתי הכלא של המנדט. בעקבות מעצרה בכלא בית לחם, חלתה בדלקת ריאות, שוחררה אך נפטרה מהמחלה ב-1 בפברואר 1941. קברה נמצא בבית העלמין נחלת יצחק.

עוד בנושא:

 https://hagada.org.il/2006/09/14/70-%d7%a9%d7%a0%d7%94-%d7%9c%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%92%d7%93%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%91%d7%99%d7%a0%d7%9c%d7%90%d7%95%d7%9e%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%a9%d7%9c%d7%97%d7%9e%d7%95-%d7%a0%d7%92%d7%93-%d7%94%d7%a4/