עדות מעזה: משפחת ערפאת נמלטה מההפצצות בעבסאן אל-ג'דידה

 

עבד אל-עזיז עארף סולימאן ערפאת, בן 35, נשוי ואב לארבעה, הוא תושב עבסאן אל-ג'דידה שבמחוז ח'אן יונס. להלן עדותו כפי שנמסרה בטלפון לאיש "בצלם", עאטף אבו א-רוב, ביום רביעי שעבר: "אני ואשתי וארבעת הילדים שלנו גרים יחד עם אמא שלי, אחי ושתי האחיות שלי בעבסאן אל-ג'דידה, במחוז ח'אן יונס. הבית שלי נמצא ליד מסגד 'אנס', ולידנו גר קרוב משפחה שלי, ח'ליל אחמד ערפאת. מאז שהתחילה ההתקפה הישראלית הרצועה, הצבא התקשר לח'ליל כמה פעמים להודיע לו שהוא צריך לעזוב את הבית וגם שלח לו הודעות SMS .

"ביום חמישי, 1.1.09, אחר הצהריים, אנחנו ועוד כמה משפחות התחלנו להתארגן לפנות את הבתים שלנו בגלל שפחדנו שיפציצו את הבית של ח'ליל. הספקנו רק לקחת כמה שמיכות ופתאום מטוסים התחילו להפציץ את השכונה. הרבה אנשים נפצעו ובחור בשם חמודה מוסא ערפאת, בן 26, נהרג בכביש הראשי ליד המסגד.

"ברחתי עם אשתי והילדים לבית של אחיה של אשתי, מוחמד יחיא אבו דקה, באזור אל-פראחין במזרח ח'אן יונס. זה בית קטן וכשהגענו הוא כבר היה מלא באנשים. היינו צפופים כמו סרדינים בקופסא, אבל לא הייתה לנו ברירה. היינו חייבים לברוח מהבית.

"נשארנו אצל מוחמד יום אחד ולמחרת טנקים ומטוסים התחילו להפגיז ולהפציץ גם את האזור הזה. הצלחנו לברוח מהבית בלי שאף אחד נפגע, וראינו אותו עולה באש. לא היה לנו ציוד לכיבוי אש והיה מסוכן להישאר שם אז כולנו ברחנו. הבית נשרף לגמרי.

"הגענו לבית הספר "אבו נווירה" בשכונת עבסאן. הלכו לבית הספר בהנחה ששם יותר בטוח. עכשיו אנחנו גרים בבית הספר בתנאים לא אנושיים. צפוף פה מאוד ובאנשים ואין פה כמעט כלום. אין לנו מספיק אוכל או מים ואין מזרונים. אין גם חימום כי אין בכלל חשמל.

אתמול, 6.1.09, בזמן הפסקת האש, חזרתי לבית שלי כדי לבדוק מה המצב שם. קיוותי שנוכל לחזור הביתה. נכנסתי לבית מפוחד מאוד, וראיתי שנגרם לו נזק. מול הבית יש בית חדש שאני בונה בשבילנו. נכנסתי גם לתוכו וראיתי פגז שלא התפוצץ על הרצפה. נבהלתי מאוד והסתלקתי משם בחזרה לבית הספר. במצב הזה לא נוכל לחזור הביתה".