מאג'ד קאווס עבד א-סמיע אל-עודה, בן 28, נשוי ואב לארבעה, הוא פועל במחצבה ותושב בית פג'אר שבמחוז בית לחם. להלן העדות שמסר לסוהא זייד, מהארגון לזכויות אדם "בתלם", בבית החולים בבית ג'אלא ב-6 באפריל האחרון:
"אני עובד במחצבה בבית פג'אר. יש לי מכונית עם לוחית רישוי ישראלית. המכונית במצב של טוטאל לוס, אבל הרישיון שלה בתוקף ואני משתמש בה כדי להגיע לעבודה. מאז שפרצה האינתיפאדה השנייה לא ביליתי או נסעתי לטיול, כי אין לנו איפה לטייל. כל החיים שלי הם רק עבודה. רציתי קצת שינוי, ולכן החלטתי לצאת לטיול יחד עם שלושה חברים. ביום חמישי ה-2.4.09 בערב נסענו במכונית שלי מבית פג'אר בכביש א-רשאידה, לכיוון דרך ים המלח.
"נסענו במכונית שעתיים בערך עד שהגענו למחסום ים המלח. החיילים במחסום עצרו אותנו ולקחו את תעודות הזהות שלנו ואת הרישיון של המכונית. חיכינו במכונית שעה בערך. אחר כך הם החזירו לנו את המסמכים ואמרו 'אסור לכם להיכנס לים המלח! סעו בכביש הזה, שמוביל לקליה או שתחזרו הביתה!'. נסענו לכיוון קליה, אבל השער היה סגור, אז נסענו בחזרה לכיוון המחסום. כשהגענו למרחק 150 מטר מהמחסום פנינו לכביש שעולה על ההר. אחרי נסיעה קצרה עצרנו. ראינו מרחוק אוהלים. לא ידענו אם גרים באוהלים פלסטינים או ישראלים. ראינו משם את הים. דיברנו והחלטנו להישאר במכונית עד הבוקר ואז לרדת ברגל לים המלח. אכלנו את האוכל שלנו מחוץ למכונית ואחר כך נכנסנו וישבנו בפנים. היה שקט ומזג האוויר היה נעים. היינו מרוצים כי עשר שנים כבר לא ישבנו ככה. חלצתי את הנעליים שלי כדי להירגע לגמרי.
"פתאום שמעתי מישהו אומר 'בוא! בוא! ערבי!' ודריכה של כלי נשק. שלושה חיילים כיוונו עלינו את הרובים שלהם. הם היו קרובים מאוד. החיילים אמרו לי לצאת מהמכונית. פחדתי שהם יירו בי, אז הרמתי את הידיים ויצאתי. אחד מהחיילים עמד לידי עם יד מאחורי הגב. אחרי שיצאתי הוא הוציא מאחורי הגב שלו צינור ונתן לי מכה חזקה בראש. כאב לי והרגשתי סחרחורת איומה. בקושי הצלחתי לראות. נפלתי והחיילים בעטו בי בצוואר ובבטן. החיילים עזבו אותי והלכו למכונית, כדי להוציא את החברים שלי. הם הכו גם אותם.
"פחדתי שהם יירו בנו. ירד לי הרבה דם מהראש, אבל הצלחתי איכשהו לזחול ולהתרחק. התרחקתי עד שלא ראיתי אותם והם לא ראו אותי. המשיך לרדת הרבה דם מהראש שלי, אז שמתי אדמה על הפצע, כדי שהדימום יפסיק. הרגשתי שהכול מסתובב, וכנראה שאיבדתי את ההכרה, כי אחר כך היה חשוך לגמרי. אני חושב שכבר היה אמצע הלילה. זחלתי משם ואז שמעתי את מחמוד קורא לי. הנחתי שיש איתו חיילים, לכן פחדתי מאוד לחזור. המשכתי לזחול ולהתרחק מהם עד שהגעתי למים זורמים. זרקתי את עצמי למים כי הייתי צמא ומלוכלך בדם.
"נשארתי במים עד שהשמש התחילה לזרוח, אז שמעתי שקוראים בשמי ואומרים 'בבקשה מאג'ד! תחזור אלינו כדי שהחיילים יתנו לנו ללכת הביתה'. הם צעקו וצעקו ובסוף החלטתי לחזור. חזרתי בזחילה. זחלתי יותר מהר מקודם. חייל בהיר התקרב אלי במהירות ומשך אותי בכל הכוח. היה לי קשה לזוז. הגענו לשני החיילים האחרים. גם החברים שלי היו שם. נפלתי ושוב איבדתי את ההכרה. התעוררתי בבית החולים בבית ג'אלא במחלקה לטיפול נמרץ. הרופאים עצרו את הדימום בראש שלי וצילמו את הראש שלי ברנטגן. הראש שלי עדיין כאב מאוד והייתי מסוחרר. בבית החולים השגיחו עלי ונתנו לי תרופות. אני עדיין מאושפז, מאז יום שישי בבוקר ועד היום, יום שני. רציתי לטייל ולשנות אווירה אחרי עשר שנים שלא טיילתי או ביליתי בכלל ובפעם הראשונה שנסעתי לטיול הכו אותי ודיממתי לילה שלם. בסך הכול רצינו ליהנות".
