זהו עדותו של  רים עזאת עומר קסאב, כפי שנמסרה טלפונים אתמול לפעילי העמותה רופאים לזכויות אדם. המשפחה מתגוררת בצפון הרצועה, ע"י תחנת הדלק אלריפה.

ביום ד' 7.1.09 נכנסו כ-70-80 חיילי הצבא הישראלי לבית. באותו זמן שהו בבית 4 גברים, 6 נשים ו-5 ילדים. הילדים בני 3 חודשים, 7 חודשים, 8 חודשים, שנתיים, שנתיים ו-4 חודשים. ריכזו את כל בני המשפחה בסלון. החיילים שהו בקומה התחתונה של הבית ב"מתחם" משלהם וגם בקומה העליונה. על בני המשפחה שמרו כל הזמן 2 חיילים, לכל פעולה שבני המשפחה רצו לעשות נדרש אישור מהחיילים, כמו למשל ללכת לשירותים או לאכול.   לבני המשפחה היה אוכל בבית שהספיק להם, לחיילים היו חבילות אוכל. היתה בעיית מים, החיילים סיפקו לבני המשפחה מים 2-3 פעמים.

הגברים במשפחה הם: האב – עזאת עומר מחמד קסאב, יליד 1946, ת.ז. 412353575. סובל מבעיות לב. לוקח כדור מתחת ללשון על פי הצורך כשמרגיש לא טוב. לפני שנתיים אובחן כסובל מלחץ דם גבוה. טופל במסגרת בי"ח אל קודס של הסהר האדום (ביה"ח נהרס בהתקפה הנוכחית). כעת לא לוקח תרופות באופן קבוע ללחץ דם; בנו – מחמד עזאת עומר קסאב, יליד 1975; בנו – אבראהים עזאת עומר קסאב, יליד 9.3.89 ובנו – סעד עזאת עומר קסאב, יליד 9.3.89. שני האחרונים תאומים. כל הבנים למיטב ידיעתה של רים בריאים. אבראהים ומחמד נלקחו ע"י חיילים לקומה העליונה ביום רביעי 7.1 והוחזקו שם יומיים. האב הועלה למעלה ביום ה' 8.1 ואחרי חצי שעה של חקירה/מכות, איבד את ההכרה והורד למטה. סעד נלקחו למעלה ביום ו' 9.1.

מלמעלה נשמעו צעקות. כאשר אבראהים ומחמד ירדו למטה הם היו אזוקים בידיים באזיקים מפלסטיק והפנים שלהם היו נפוחות. ככל הנראה גם סעד היה אזוק ועם כיסוי עיניים כשירד למטה. בזמן שהאחים הוחזקו למעלה החיילים אמרו לשאר בני המשפחה שנותנים להם אוכל ושתייה ושלא מכים אותם. ביחד עם הבטחות אלה נשמעו צעקות מלמעלה.  מחמד אמר אחרי שירד שהרביצו לו חזק, "שברו אותי".

כאשר לקחו את סעד למעלה האב עזאת שוב איבד את ההכרה. בני המשפחה בקשו מהחיילים רשות להביא את התרופה שלו מלמעלה, אחרי 10 דקות קיבלו אישור. כמו כן צעקו להביא אמבולנס. החיילים לקחו את כל הגברים והוציאו מחוץ לבית. רים ביקשה ללוות את אבא שלה וקיבלה אישור. החיילים אמרו שיקחו אותו לרופא. הכניסו את הגברים ואת רים לרכב אחד. במהלך הנסיעה הרביצו גם לרים וגם לגברים. זרקו את כולם כ-300 מטרים משם ע"י בית שכנים. גם בבית הזה היה צבא ישראלי. בכניסה לבית הרביצו לה וחייל כיוון אליה נשק ואמרו לה ללכת משם ולא לחזור לביתה. היא הסתובבה בחוץ עד יום א' 18.1.09 ואז חזרה הביתה.

ב 14.1.09 הגיע הצלב האדום שרצה לפנות את הנשים והילדים. בתחילה כאשר נציגי הצלב האדום ביקשו להכנס לקחת את הנשים החיילים סרבו ואמרו שזו ההגנה שלהם והם לא יכולים לאפשר לקחת אותם. אח"כ הסכימו.

החיילים שברו את החלונות, הפכו את הבית, שברו רהיטים ועשו חורים בקירות. את הבגדים וכלי הבית זרקו החוצה, לא השאירו כלום בבית. שרפו מסמכים כדי להבעיר אש לחימום, בינהם מסמכים של האב המעידים על מצבו הרפואי והתרופות שלוקח.

במהלך הימים בהם החיילים שהו בבית אחד הילדים בן ה-7 חודשים היה חולה והיה לו חום במשך יום שלם. בני המשפחה אמרו לחיילים שהוא חולה אבל החיילים לא עשו דבר. ביקשו מים כדי לקרר אותו עם רטיות קרות וסורבו. הילד נלקח ע"י הצלב האדום כשהגיעו, נבדק והוחזר וכעת בסדר. יש לבני המשפחה עו"ד מעזה שעובד עם עו"ד ישראלי. ככל הנראה אל-מיזאן. עד היום למשפחה לא ידוע היכן בניה עצורים.