להלן עדותה של נהיל עווני עבד א-רחים אבו רידה, בת 21, נשואה ואם לתינוקת, עקרת בית ותושבת קוסרא שבמחוז שכם. את עדותה גבתה סלמא א-דיבעי ב-8 בספטמבר בביתה: "התחתנתי עם בעלי, מואייד אבו רידה, לפני שנתיים ולפני שנה נולדה לנו תינוקת בשם שדא. שדא נולדה בחודש השביעי להריון אבל עכשיו היא בריאה. לפני שבעה חודשים נכנסתי שוב להריון. ביום חמישי, ה-4 בספטמבר האחרון היו לי כאבים חזקים בבטן וירד לי הרבה דם. בסביבות השעה 19:00 בערב נסעתי לרופא פתחי עודה בכפר ג'ואריש כי אצלנו בכפר אין רופאים מומחים. הרופא נתן לי תרופה ואמר שאני אהיה בסדר אבל לא הרגשתי שיפור והכאבים רק הלכו והחמירו. בסביבות חצות לא יכולתי יותר לסבול את הכאבים. הערתי את בעלי וביקשתי ממנו לקחת אותי לבית החולים. כשהוא ראה כמה אני סובלת הוא התקשר ודאג שעודיי, האח שלו שגר במרכז הכפר, יסיע אותנו במכונית שלו. אחרי כמה דקות עודיי הגיע אלינו הביתה יחד עם חמותי. בעלי הרים אותי ולקח אותי עד המכונית, כי מרוב כאבים לא יכולתי ללכת. התחלנו לנסוע לבית החולים בשכם בסביבות השעה 00:50. במחסום זעתרה אמרנו לחיילים שאני בהריון וחייבת להגיע לבית החולים והם נתנו לנו לעבור בלי בעיות. כשהגענו למחסום חווארה החיילים לא הרשו לנו לעבור. הם אמרו שאין לנו אישור לעבור עם המכונית. אמרנו להם שלאחיו של בעלי יש אישור לעבור במחסום מעלה אפרים כי הוא עובד בהתנחלויות בבקעה אבל זה לא עזר לנו".

עוד היא הוסיפה: "הכאבים התגברו. הרגשתי שאני הולכת ללדת בכל רגע. מדי פעם החיילים התקרבו למכונית והסתכלו עלי שוכבת על המושב האחורי. לא יכולתי להפסיק לדאוג לעובר שלי ולחשוב שאאלץ ללדת במכונית לעיני החיילים. צעקתי בלי הפסקה, בכיתי וקראתי לעזרה. אני לא יודעת כמה זמן עבר אבל פתאום הרגשתי שהעובר יוצא מהגוף שלי. צעקתי לחמותי שהייתה מחוץ למכונית "נראה לי שהוא יצא!" ולעודיי שיצא מהמכונית. הורדתי את הבגדים שלי. פחדתי שייראו אותי ערומה ושיקרה משהו לעובר. חמותי צעקה: "כן, הנה הראש שלו, הוא יוצא". ביקשתי ממנה למשוך אותו והיא אמרה לי: "תנשמי! תדחפי!". הרגשתי את התינוק זז, זה היה כאילו הוא קורא לעזרה ומבקש מאיתנו לעזור לו לצאת החוצה. חמותי כיסתה אותי בבגדים שלי. צעקתי לבעלי: "התינוק יצא!". בעלי צעק לחיילים בעברית, לא הבנתי מה. אני לא זוכרת בדיוק מה קרה אחר כך אבל כשהחובשים הגיעו הם והרימו אותי עם המושב של המכונית והכניסו אותי לאמבולנס. יותר לא הרגשתי את התינוק זז והבנתי שהוא מת. החובשים הוציאו את התינוק המת ולקחו אותי לבית החולים יחד עם בעלי וחמותי. בבית החולים עשו לי ניתוח לניקוי הרחם ולמחרת שיחררו אותי הביתה. כשאני נזכרת בתנועה של התינוק בתוכי ובמה שקרה לו כואב לי מאוד. במה התינוק חטא? גם את שדא ילדתי בחודש השביעי והיום היא תינוקת בריאה. התינוק המסכן הזה הלך לעולמו כי לא היה מי שיעזור לו לצאת החוצה".