מרכז עדאלה פנה השבוע לשרת החינוך, ד"ר יולי תמיר, בדרישה לנקוט פעולה למיגור האנאלפבתיות בקרב נשים בדואיות בנגב. זאת, בעקבות דו"ח שפרסמה "אגודת הגליל – האגודה הערבית הארצית למחקרים ושירותי בריאות" לפיו אחוז האנאלפבתיות בקרב הערבים בכלל והנשים הערביות בפרט הינו גבוה מאוד יחסית לאחוזי האנאלפבתיות בקרב האוכלוסיה היהודית. כמו כן, עולה מדו"ח זה כי אחוזי האנאלפבתיות בקרב נשים בדואיות בנגב הינו גבוה לאין ערוך. כך, בקרב נשים בדואיות בנגב בגילאים 35-39 אחוזי האנאלפבתיות מגיע לשיעור 13.2%; בקרב גילאים 40-44 השיעור מגיע ל- 31.7%; בגילאים 45-49 השיעור מגיע ל- 61.4%; בגילאים 50-59 שיעור האנאלפבתיות מגיע ל- 53.5% ובגילאים 60 ומעלה השיעור מגיע ל- 92.3%.
יצויין, כי בהתאם לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה משנת 2003, שיעור האנאלפבתיות בקרב נשים ערביות הגיע אז ל- 14.7% כאשר מרבית הנשים האנאלפבתיות היו מהנגב וזאת לעומת 4.5% בקרב הנשים היהודיות. היינו, מאז 2003 ועד היום עלה שיעור האנאלפבתיות בקרב הנשים הבדואיות והפער בינן לבין הנשים היהודיות אף הוא גדל. לאחוזים לעיל יש לצרף גם אחוזי הנשירה הגבוהים ממערכת החינוך בקרב התלמידות הבדואיות בנגב אשר בתורו תורם להנצחת האחוזים לעיל והגדלתם בקרב הנשים בגילאים יותר מבוגרים. מדו"ח אגודת הגליל עולה, כי בגילאים 15-17 אחוזי הנשירה בקרב תלמידות בדואיות בנגב הינו כפול מאחוזם בקרב התלמידים ומגיע ל- 5.6% בממוצע. כמו כן, אחוז הנשירה בקרב תלמידות בדואיות בכפרים הלא מוכרים בפרט, עלול לעלות לאחוזים גבוהים מאוד המגיעים לכ-70%.
בפניה נאמר ש"אין להסתפק בטענה לפיה הנשים הבדואיות עצמן הן אלו הנמנעות מלהשתתף בפעילויות של האגף מטעמים חברתיים ותרבותיים. שכן, ראשית, אי פרשיתן של תוכניות האגף לחינוך מבוגרים בכפרים המוכרים ובמיוחד בכפרים הלא מוכרים בנגב פוגם ושולל את נגישות השירות הנ"ל מהנשים הבדואיות המתגוררות בכפרים אלו. העדר נגישותן של התוכניות המופעלות ע"י האגף לחינוך מבוגרים במקומות מגוריהן בנגב הוא הוא המכשול העיקרי בפני נשים אלו המונע מהם להשתתף בתוכניות האגף". ועוד: "לכך גם יש לצרף את העובדה כי בין הכפרים הבדואים בנגב, בין אם מוכרים ובין אם לאו, נעדרים אמצעי תחבורה זמינים אשר יש בהם כדי לסייע לאותן נשים להתנייד מהכפר שלהן למקום בו מתקיימת פעילות האגף. על כן, פרישת פעילות האגף לבחינות מבוגרים בנגב אינה עונה על הצורך החיוני של אותן נשים לצאת ממעגל האנאלפבתיות".
