"יוסף שילוח: בעל החלומות", סרטם האחרון של היוצרים הדוקומנטריים קובי פרג', מוריס בן מיור ועומר שילוח (בתו של גיבור הסרט), מעניק הצצה לצדדים הפחות מוכרים של השחקן הנודע. שילוח הלך לעולמו לפני 15 שנה והותיר אחריו מורשת מפוארת של משחק בקולנוע ובתיאטרון. הוא הופיע בסרטים רבים שעיצבו את הקולנוע הישראלי בימיו הראשונים, ביניהם סרטים רבים המכונים "סרטי בורקס". אלה זכו בלעג ובבוז מצד מבקרי הקולנוע שראו בהם סרטי קומדיה זולים, שנועדו לבדר את הקהל ותו לא.
בסרט שילוח משוחח עם בתו עומר ומבטל את הטענה כי מדובר בסרטים שטחיים. הוא מצביע על ההשקעה הרבה בדמויות שהטביעו חותם בדורות של ישראלים כעדות לעומק ולמורכבות של סרטים אלה. המבקרים שקטלו את סרטיו לא היו חפים מאג'נדה ממסדית בעת שמדיניות כור ההיתוך הייתה מצויה בתהליך של גוויעה והחברה הישראלית נקלעה לצומת דרכים לקראת אתגרי הרב-תרבותיות. אך המבקרים ראו עצמם כשומרי הסף של הגמוניה התרבותית הישראלית-אשכנזית והשתמשו בכוחם כדי לקבוע מה נכון ומה לא נכון.
שילוח הביקורתי לא מצא כל רע בסרטים הרבים בהם השתתף. הוא התנגד לחלוקה בין סרטי איכות לסרטי בורקס שהפכו סרטי קאלט ברפרטואר הקולנוע המקומי. הוא צדק בדברו שהחלוקה בין "תרבות גבוהה" ל"תרבות נמוכה" משרתת רק את המגדירים את עצמם בעלי תרבות גבוהה ומדירה את כל השאר. על פי קרל מרקס, התרבות היא מבנה העל המגלם את האינטרסים של המעמד השליט. המעמד השליט בישראל לא היה מוכן לקבל גיוון תרבותי והכללת ביטויים אמנותיים שונים שאינם עולים בקנה אחד עם התרבות שהשליט.
במבט ראשון, הדמויות ששילוח גילם בסרטיו השונים אכן הציגו באור מגוחך את היהודים יוצאי ארצות ערביות ומוסלמיות. דמויותיו הוצגו כאנשים בעלי מבטא מוזר ומראה שונה המתנהגים בצורה אקסצנטרית. יחד עם זאת יש לומר כי ישנו הבדל תהומי בין דמותו של סאלח שבתי שגילם חיים טופול בסרט "סאלח שבתי" (1964) לדמותו של פארוק ששילוח גילם בסרט "אלכס חולה אהבה" (1986). ההבדל נעוץ במורכבות הדמויות. טופול העיד כי התגורר במעברה כדי "לספוג את האווירה" וקישון שכתב את התסריט אמר כי הוא יצר דמות שטוחה "עממית, פראית" סאטירית. להבדיל שילוח, יליד כורדיסטן האיראנית שגדל במעברה ובשיכון המזרח בראשון לציון, יצר דמות עגולה ומורכבת שהוא רצה באמצעותה להציב מראה לחברה הישראלית על מצבם של מזרחים בישראל.
שילוח הקדים את זמנו, הדמויות שגילם בכישרון רב היו פרי מחשבה מעמיקה וייחודית. הביקורות שספג הולידו בו תחושת ייאוש, שהתגלגלה בהדרגה לביקורת חברתית ופוליטית חריפה. ביקורת זו זיהתה את דיכוי יהודי ארצות ערב ואת דיכוי הערבים־הפלסטינים אזרחי ישראל כתוצרים של אותו סדר חברתי־פוליטי הגמוני, שבו מזרחים ופלסטינים נדחקים למעמד של אזרחים מדרגה שנייה ושלישית, ומקומם בקולנוע ובתרבות הוא שולי במקרה הטוב ומגוחך במקרה הרע. הביקורת הובילה אותו להקמת תיאטרון קהילתי לשינוי חברתי בשכונת התקווה בדרום תל-אביב ולהצטרפות ל"חזית המזרחית" שפעלה בין היתר לקידום המו"מ עם אש"ף. בין היצירות שהעלה בחייו היו יצירותיהם של גדולי הרוח הפלסטיניים: אמיל חביבי, מחמוד דרוויש, סמיח אל-קאסם ורסאן כנאפני.
כרבים בשמאל המזרחי, הציב שילוח סימן שאלה סביב המניע הציוני שדבק בהגירת יהודי הארצות הערביות לישראל: "כשהיו שואלים אותי מה אתה? הייתי אומר ערבי-יהודי וזה היה הורס אותם. אתה לא ציוני? לא אני לא ציוני. אני לא עליתי ממניעים ציונים". כעת, תנועות חברתיות כמו "הקולקטיב המזרחי אזרחי" מנסות להרחיב את היריעה כפי שעשה שילוח ולהציע נקודת מבט אחרת להיסטוריה הישראלית.
"בחברה הישראלית ישנה דעה שהמזרחים כקולקטיב שונאים ערבים ורוצים מלחמה נגדם. אנחנו כמזרחים אשר נולדנו בארצות ערביות ודומים לערבים, אנחנו בעצם קורבן לאותו מאבק שמתנהל בין שני העמים. אנחנו רוצים להיות ישראלים וכדי להיות ישראלים המצב היחיד שזה יכול לקרות במדינת ישראל הוא שיהיה שלום בין מדינת ישראל לבין הפלסטינים. אנחנו מאמינים כמזרחים שלפלסטינים מגיעה מדינה משלהם", הבהיר שילוח.
התובנות הפוליטיות של שילוח ערערו על יסודות המבנה הפוליטי ההגמוני, איימו על הסדר הקיים ועוררו גל רדיפות נגדו. אלה הובילו אותו להגר למספר שנים לצרפת שם חש כפליט כפי שהעיד על עצמו כל חייו. כעבור כמה שנים נשטף געגועים ושב ארצה. על אף דמותו השמחה והעולזת בסרטיו השונים, סבל שילוח מדכדוך ולמעשה היה "ליצן עצוב" כפי שהגדיר את עצמו. את דמותו של שילוח יש לחלץ מהשוליות שהוקנתה לה ולראות בו פורץ דרך תרבותי-חברתי שהלך נגד הזרם, לא חשש מביקורת והניח את התשתית לדורות של יוצרים מזרחים הפועלים בישראל. יוסף שילוח יכול בדיעבד להיות מרוצה ממפעלו התרבותי, שעל אף דברי המבקרים בזמנו הותיר את רישומו העמוק בתרבות הישראלית לדורותיה.
יצוין כי ביום ראשון 8.2, בשעה 19:00, תתקיים הקרנה של הסרט באולם הגדה השמאלית בתל-אביב (אחד העם 70). לאחר הקרנת הסרט תתקיים שיחה עם במאי הסרט, קובי פרג'.
עוד בנושא: https://zoha.org.il/98743/
