הסרט "שנת חורף", זוכה דקל הזהב בפסטיבל קאן 2014, שהקרנת הבכורה שלו נערכה במסגרת פסטיבל הסרטים הבינלאומי בחיפה, מוקרן בימים אלה בבתי קולנוע ברחבי הארץ. הסרט מספר את סיפורו של איידין, שחקן תיאטרון לשעבר, אוהד מושבע של ויליאם שייקספיר, המנהל מלון קטן במרכז אנטוליה בשם "אותלו". איידין עצמו מתגורר במלון עם אשתו הצעירה ממנו, שאינה מאושרת בנישואיה לו, ועם אחותו הגרושה והמחפשת משמעות לחייה. עם בוא החורף נערם השלג והמלון הופך למקום מקלט, אך הניתוק מוביל גם לפרץ רגשות.
איידין, הדמות המרכזית ב"שנת חורף" (צילום מתוך הסרט)
נוסף לפרס הגדול בפסטיבל קאן, זכה "שנת חורף" בביקורות יוצאות דופן מכל עבר. היומון הקומוניסטי הצרפתי "הומניטה" הגדיר אותו כ-"סרט השנה". צוות השופטים בקאן נימק את הבחירה בציינו כי "מדובר בקולנוען יוצא דופן, שהצליח להפתיע ולהלהיב אותנו עם סיפור שמתעמק בנבכי נפשו ומייצר חוויה קולנועית נפלאה". אורי קליין, מבקר הקולנוע של "הארץ", אשר ערך ראיון ארוך עם הבמאי, כתב: "מעבר לסיפור הפרטי שהסרט מציג, שממוקם בנופים המושלגים של אנטוליה בחורף, שמתועדים ביופי אדיר, מעצב הסרט דיוקן חברתי, תרבותי, פוליטי וכלכלי של האזור, ודרכו של ההוויה הטורקית היום בכללותה".
במאי הסרט, נורי בילגה ג'יילן, אחד מגדולי במאי הקולנוע כיום, נולד באיסטנבול בשנת 1959. לאחר שלמד הנדסה, פנה ללימודי קולנוע באוניברסיטת מימאר סינן באיסטנבול. סרטיו עטורי הפרסים מוקרנים דרך קבע בפסטיבלים המובילים בעולם, וזה סרטו החמישי שהוקרן בפסטיבל חיפה. קדמו לו הסרטים "היו זמנים באנטוליה", "שלושה קופים", "עונות השנה" ו-"רחוק".
"שנת חורף" מבוסס על עיבוד חופשי של שני סיפורים קצרים מאת צ'כוב, "אנשים מצוינים" ו-"האישה". במהלך שלוש שעות ורבע הצופים מתבוננים בדמויות, מאזינים לשיחותיהן הארוכות על מוסר, דת והטבע האנושי, ונחשפים למערכות היחסים המורכבות ביניהן. ארבע הדמויות המרכזיות בסרט הן איידין (האלוק בילגינר), בעליו האמיד של המלון, אינטלקטואל הכותב טור בענייני היום בעיתון מקומי שאיש אינו קורא, ומתכנן לכתוב ספר על תולדות התיאטרון הטורקי; עמו מנהלת את המלון אשתו הצעירה ממנו בהרבה, ניהל (מליסה סוזן), העסוקה בפעילות פילנטרופית, ויחד איתם מתגוררת גם אחותו הגרושה והדעתנית נקלה (דמט אקבג). נוספת להם דמותו של אימאם צעיר ואביון (סרחט קיליג'), שנוכחות משפחתו מעוררת כמה מהסוגיות המעמדיות המרכזיות בסרט.
"שנת חורף" נפתח באקט חסר חשיבות לכאורה: ילד משליך אבן לעבר המכונית בה נוסעים איידין ומנהל העבודה שלו, ומנפץ את השמשה. הילד הוא בנו של כפרי עני, אחיו המובטל והשיכור של האימאם, החי עם משפחתו בבית עלוב שבבעלות משפחתו של איידין מזה דורות, והמתקשה לשלם לו את חובותיו. האב ממהר להתעמת עם שני הגברים המחזירים את הילד לרשותו, אך נראה כי איידין מקפיד לשמור על ריחוק אדיש מהמתרחש. מכאן והלאה יתמקד הסרט בדמותו של איידין, ההולכת ונחשפת במלוא אכזריותה ואטימותה הרגשית. מכאן גם שמו של הסרט, שאמנם מתרחש על רקע נופי המושלגים הנהדרים של חבלקפדוקיה, אך מתייחס באופן סימבולי לתנומת החורף הפנימית העמוקה בה נתון איידין. דמותו של איידין מייצגת את הבורגנות הטורקית, אשר מצדדת במצוות האיסלאם בכל הנוגע להתנהגותם של אחרים (אך מבלי שהדבר יחייב אותה), והעוסקת בפילנתרופיה (אך במעשיה עושקת את העם). גם למורה העיירה נפש חצויה: שכרו נמוך, הוא סבור שלא נעשה צדק עם בני עמו, אך הוא משחק את משחקה הצדקני של אשת בעל המאה.
על פניו, קשה לשכנע את הצופה להגיע אל בית הקולנוע ולרכוש כרטיס לדרמה טורקית בת למעלה משלוש שעות, שמרביתן דיאלוגים. אך מי שיבחר לעשות זאת, ימצא יצירת בוגרת המייצגת נאמנה בזעיר אנפין את המציאות המעמדית הטורקית הדומה כל כך למציאות המעמדית בכל המזרח התיכון… וכל דמיון בין הסרט הארוך לבין מדינה מסוימת במזרח התיכון, המתקיימת על חרבה ועל כיבושיה – אינו מקרי.
א"ד
"שנת חורף", בימוי: נורי בילגה ג'יילן (טורקיה / גרמניה / צרפת 2014), 196 דקות, טורקית עם תרגום לעברית.