ד"ר רונית טל סולטן לא תעיין בספרה "מכחולים בצל גנרלים, אמנות מחאה בארגנטינה, 1983-1976", שראה אור באחרונה בעברית ובספרדית בהוצאה עצמית בתמיכת אוניברסיטת בן גוריון. ימים אחדים לפני מתקפת הטרור ב-7 באוקטובר, שבמהלכה נרצחה יחד בן זוגה בקיבוץ חולית, קיבלה מאוניברסיטת בן גוריון אישור לעבודתה. הספר הוא עבודת המחקר שהגישה לשם קבלת התואר דוקטור.

טל סולטן חקרה את כוחה של אמנות המחאה בארגנטינה בתקופת הדיקטטורה הצבאית הפרו-אמריקאית. מחקרה מדגיש את החשיבות הנודעת לפעילות אמנותית ככלי להתנגדות ולשינוי חברתי במשטרי דיכוי. הוא מעניק תובנות חשובות לגבי מקום האמנות במאבקים חברתיים.

החוקרת, ילידת ישראל שעברה לארגנטינה בגיל שנתיים וחזרה לארץ בגיל 18, שילבה בין זהותה האישית לבין מחקרה האקדמי. ב"מכחולים בצל גנרלים" כלול גם ניתוח השוואתי בין אמנים ארגנטיניים שפעלו בעת שלטון הגנרלים בארצם לאלה שנאלצו להגר. כמו כן דן המחקר בכלים שבהם עשו שימוש אלה שתחת משטר רצחני כדי לחמוק ממנגנוני הפיקוח והענישה. העונשים כללו מעצר, עינויים ואף מוות.

ד"ר רונית מילאנו, שהנחתה את התיזה של טל סולטן, כתבה במבוא לספר: "אני כותבת שורות הללו כשהחברה הישראלית בוערת. כשהפגנות מתקיימות בכל צומת דרכים גדול במדינה, וכשבבתי המעצר במדינה מצטברים אזרחים שנעצרו בהפגנות או בפעולות מחאה אחרות נגד הממשלה. אני תוהה אם מחקרה של רונית יכול ללמד אותנו משהו. אני גם מתפעלת, דרכו, מכוח היצירה והחיים, שמבעבעים ביצרני אמנות ותרבות, גם שהאדמה בוערת והפחד מצמית. אני מבינה שהעבודה של רונית חשובה עכשיו מתמיד, שבעצם כתיבתה היא יצרה מעשה פוליטי, שבעיתוי זה מתברר כמחאתי בעצמו".

הגיליון השלישי של "מבטים", כתב העת של המחלקה לאמנויות באוניברסיטת בן גוריון, הוקדש לזכרה של החוקרת וכולל מאמר פרי-עטה: "'אנחנו לא ידענו' – אמנות, מחאה ועדות בזמנים אפלים בארגנטינה". ניתן לעיין בגרסה המקוונת של המאמר באתר המחלקה.

עוד בנושא: https://zoha.org.il/133058/