ספר חדש על תולדות רמלה: קומוניסטים ולא כהערת שוליים

מה אנחנו יודעים על תולדות רמלה במאה ה-20? מעט מאוד. כמעט ולא פורסמו ספרים בנושא והמחקרים מתמקדים לרוב בתולדות רמלה בתקופת שלטונם של הממלוכים, ואף בתקופות קדומות אף יותר. מעיון באתר העיר עולה כי "בשנת 1906 התכנסה ברמלה ועידת הייסוד של מפלגת פועלי ציון בארץישראל, מבסיסיה ההיסטוריים של תנועת העבודה הארצישראלית, גלגולן הראשון של מפא"י ושל מפלגת העבודה. אחרי מלחמת העולם הראשונה, תחת שלטון המנדט הבריטי, התרחבה רמלה והתפתחה, ואולם מאורעות תרפ"ט (1929) והמרד הערבי 1939-1936 הותירוה ללא יהודים". ועוד כתוב באתר: "בדצמבר 1947 הפך המעבר של תחבורה יהודית בעיר זו, כמו בכל הערים הערביות, לבלתי אפשרי. פעולת תגמול של הפלמ"ח, במהלכה פוצצו מספר אוטובוסים ערבים (12.12.1947), לא שינתה את המצב. בינואר התמקם בבית הספר לשוטרים הסמוך לעיר, מפקד הכוח הערבי במרחב, חסן סלאמה, והקים בה את מפקדתו. פיצוץ מפקדה זו, בליל ה-3 באפריל 1948, היה המהלך שפתח את מבצע 'נחשון' לפריצת הדרך לירושלים. במהלך המחצית השנייה של חודש מאי, ניסו כוחות האצ"ל לכבוש את רמלה, אולם ההתקפות נהדפו, במחיר כבד של 51 לוחמים. ב-12 ביולי 1948 נכנעה רמלה ללא קרב, לאחר שלוד השכנה נכבשה. מכל ערביי רמלה נותרו בעיר רק 500 תושבים, מרביתם נוצרים. עוד לפני תום המלחמה החלו עולים חדשים מבולגריה, בצד ניצולי שואה מפולין ומרומניה, למלא את בתי העיר שהתרוקנה. אחריהם הגיעו עולים מעיראק ומצפון אפריקה. מדי עשור הגיעו קבוצות עולים שהעשירו את מגוון אוכלוסייתה – מהודו, מגיאורגיה ומאתיופיה. בנוסף, נתברכה העיר ביוצאי חבר העמים, במיוחד באנשי העדה הבוכרית, יוצאי אוזבקיסטאן. למעשה, כמעט כל אוכלוסיית רמלה, מאז ועד היום, היא אוכלוסייה של עולים. נבנו שכונות חדשות ומפעלי תעשייה, שהחשוב בהם הוא מפעל המלט 'נשר'". עד כאן אתר העירייה.

2014-11-29_171901

גירוש ערביי רמלה ב-1948, ברקע עיריית רמלה, כעת מוזיאון העיר (צלם לא ידוע)

ה-"גירסה הרשמית", שהיא, ליתר דיוק, הגרסה הציונית, מסתירה יותר ממה שהיא תורמת להבנת תולדות העיר במאה האחרונה. אין מצוין שם, למשל, שמרמלה נמלטו במהלך המרד הערבי כמה עשרות יהודים מתושבי העיר, או שבמלחמת 1948 גורשו מהעיר ומשכנתה לוד רבבות פלסטינים. אך באחרונה פורסם ספר, שנכתב במטרה לתקן את המעוות. מדובר בספר "בנייתה מחדש של רמלה – ישראליזציה של עיר ערבית, 1967-1948", מאת ההיסטוריונית ד"ר דנה פירוינסקי. הספר פורסם בשפה האנגלית בהוצאת "פרדס" החיפאית.

פירוינסקי עמלה רבות כדי לחקור את קורות העיר, מהגירוש ההמוני של תושביה הערביים ב-1948 ועד למלחמת ששת הימים ב-1967. לשם כך היא עושה שימוש בשלל מסמכים, וביניהם דו"חות של העירייה, דיווחים משטרתיים, ואף קטעי עיתונים, כולל מתוך יומון מק"י דאז, "קול העם". יש להצטער על השימוש המועט למדי במקורות ערביים, ובייחוד על ההתעלמות מוחלטת מהשבועון "אל אתיחאד", ביטאון מק"י בשפה הערבית, שהרבה לעסוק ברמלה ובלוד. באותן שנים פורסמו מעל דפי השבועון גם ידיעות, כתבות ורשימות פריעטם של קומוניסטים יהודים ממוצא מזרחי שחיו ברמלה, מרביתם יוצאי עיראק.

יחד עם זאת, זה ספר מרתק השופך אור על תולדותיה של עיר פריפריאלית יהודיתערבית. המחברת אינה מתעלמת ממרכיב חשוב בהיסטוריה הפוליטית של העיר בשנות ה-50 וה-60: פעילותם הרבה של פעילי מק"י הערבים והיהודים (ביניהם יוצאי בולגריה, רומניה ועיראק) אשר הקימו אי של שפיות ושל אינטרנציונאליזם בתוך הים הסוער של שנאה ואפליה, אשר אפיין את העיר בשנותיה הראשונות לאחר קום המדינה. הספר אפילו נפתח ב-"פוגרום" שבוצע ב-23-22 באוגוסט 1965, במהלכו הותקפו תושבים ערבים בידי צעירים יהודים, ואף נעשה ניסיון להעלות באש את מועדון מק"י בעיר. כתב "קול העם" הגדיר את האירועים כ-"השבת השחורה".

המחברת מקדישה עמודים רבים לפעילות מק"י בקרב העובדים ובמועצת העיר. במועצת העיר הנבחרת הראשונה, שנבחרה בשנת 1949, זכתה מק"י בכ-15% מקולות הבוחרים. פרק נוסף עוסק בהפגנות ה-1 במאי, שהיו למפגן של מאבק יהודיערבי משותף. המחברת מתארת כיצד נשאו המפגינים כרזות נגד האימפריאליזם ונגד מדיניות ממשלת מפא"י, בשפות עברית, ערבית, יידיש, בולגרית ורומנית. זאת, למגינת ליבם של שוטרים, מושלים צבאיים, ראשי מועצת הפועלים המקומית וחבריהם בממשלה.

א"ד

Danna Piroyansky, Ramle Remade: The Israelisation of an Arab town, 1948-1967 (Pardes, 2014), 262 pages.

לרכישת הספר בהנחה: http://tinyurl.com/ramle201