ישנם מעט מאוד ספרים העוסקים בהיסטוריה המעמדית של פלשתינה ושל ישראל, וממש ספורים אלה הממוקדים במאבקים המעמדיים ובהתגבשותו של מעמד העובדים. לכן נודעת חשיבות מיוחדת לספרה של תמר גוז'נסקי "בין נישול לניצול, השכירים הערבים – מצבם ומאבקיהם".
פועל בניין ערבי בתיאטרון הבימה (צילום: מורן בית הלחמי)
במחלקות של מדעי החברה בישראל עוסקים מעט בניתוח היסטורי של החברה, בניסיון לחשוף תהליכים שנמשכו עשרות שנים ועיצבו את המבנה החברתי ואת מוסדות השלטון. שלושת חלקיו של "בין נישול לניצול" הבנויים בדרך כרונולוגית – תקופת המנדט, תקופת התגבשות הקפיטליזם הישראלי (שנות ה-50 וה-60), ותקופת הניאו ליברליזם החל בשנות ה-70 ועד היום – מציירים תמונה נדירה, שאינה מאפיינת את ספרי ההיסטוריה העוסקים בחברה הישראלית.
ספרי ההיסטוריה הפלסטינית מצדם מתמקדים בתולדות ההתנגדות הפוליטית והמאבק המזוין. אך המוני הפועלים הערבים בתקופת המנדט ובהמשך בישראל לא היו פאסיביים מבחינה חברתית. לכן נטלה על עצמה המחברת משימה חשובה, כאשר שמה במוקד מחקרה את ההתנגדות המעמדית של הערבים מאז תקופת המנדט ועד לשנים האחרונות.
ראו אור בערבית ובאנגלית ספרי זיכרונות שכתבו אישים שנטלו חלק בהתארגנויות של פועלים ערבים בתקופת המנדט, לרבות במסגרת קונגרס הפועלים הערבים. אך ספרים אלה כמעט לא עסקו בניתוח ההתארגנות של הפועלים הערבים בהקשר של התהליכים הכלכליים-חברתיים, וסיפוריהם גם נעצרו ב-1948. לכן, "בין נישול לניצול" ממלא חלק חסר בתשבץ, כאשר הוא מתאר ומנתח היסטוריה רציפה של מאה שנה של תמורות מעמדיות ומאבק פועלים בחברה הפלסטינית – מאז תחילת המנדט ועד לתחילת העשור השני של המאה ה-21.
חלקו הראשון של הספר, העוסק בהתגבשות מעמד הפועלים בפלשתינה המנדטורית, מנתח בצורה חדה את מדיניות הבידול וההפרדה שניהלו הן המוסדות הציוניים והן ההסתדרות. הנהגת ההסתדרות חתרה ככל שיכלה לנשל פועלים ערבים ממקומות עבודה שבבעלות יהודים (בחקלאות, בבנייה, בתעשייה) וגם ממקומות העבודה הממשלתיים (הרכבת, נמל חיפה, בסיסי הצבא הבריטי, הדואר), ולהנציח פערי שכר לאומיים. אולם המחברת אינה מסתפקת בהצגת הפועלים הערבים כקורבן, אלא גם מקדישה מקום מרכזי להתארגנויות הארציות שקמו – האגודה של הפועלים הערבים בפלשתינה (שהוקמה ב-1925) וקונגרס הפועלים הערבים (שהוקם ב-1945).
גישה מעמדית זו, המנכיחה באותו דיון חברתי את הניצול של העובדים הערבים ואת ההתנגדות לו, את מדיניות האפליה מצד השלטון ואת המאבקים של אותם עובדים להשגת עבודה ולשכר הוגן – מאפיינת גם את שני החלקים הבאים של הספר.
"בין נישול לניצול" כולל תיאורים, מידע חברתי-כלכלי והכללות תיאורטיות. לדעתי המקום שהוקצה בו לניתוח התיאורטי קטן מדי, וזו ביקורתי העיקרית לגביו. אולם מן הראוי לציין לזכותה של המחברת, כי עלה בידיה לכתוב ספר מחקר של היסטוריית תהליכים ומאבקים מעמדיים בדרך פופולארית. בארץ פורסמו ספרים רבים על מלחמות, גלגולי מפלגות ותהליכים פוליטיים. מעט מדי ספרים הוקדשו לחיים היומיומיים של ההיסטוריה החברתית, של התהליכים מהם מורכבים חיי האנשים. כדי לכתוב ספר כמו "בין נישול לניצול", אשר גם מנתח תהליכים חברתיים, גם מביא עובדות סטטיסטיות וגם שוזר בכתיבה סיפורי מאבקים של עובדים ערבים – נחוצה תפיסת עולם מעמדית מגובשת.
המחברת מצאה לנכון לעשות שילוב חשוב מבחינה חברתית של המאבק נגד אפליה לאומית עם המאבק לשוויון מגדרי. ההתארגנויות של פועלות ערביות בתקופת המנדט, והיו כאלה, ושל שכירות ערביות היום, לרבות בחירתן של נשים ערביות לעמוד בראשות ועדים ברשויות מקומיות (פרק 12), שופכות אור על התגבשות ההכרה המעמדית-מגדרית בקרב העובדות הערביות.
בהקשר זה מעלה הספר לדיון את השאלה הכללית של פיתוח השקפת עולם מעמדית בקרב שכירים ערבים המועסקים ביישובים הערביים עצמם – הן במוסדות ציבוריים (רשויות מקומיות, מוסדות חינוך) והן בעסקים פרטיים בבעלות ערבית.
אולם אף שגדל מספר השכירים הערבים במה שמכונה "כלכלה ערבית", רבים ממחפשי העבודה הערבים מוצאים תעסוקה ביישובים היהודיים (בנייה, תעשייה, שירותי בריאות, הסעדה). הספר חושף את התהליך הכפול שמלווה העסקה זו: מצד אחד, ערבים נקלטים כשכירים במקומות עבודה שבהם השכר נמוך, יחסית; מצד שני, ככל שגדל מספר הערבים המועסקים במקום מסוים, מנצלים זאת המעבידים (הציבוריים והפרטיים), כדי לשמר שכר ממוצע נמוך באותו מקום תעסוקה. לכן, כבר בהקדמה לספרה מציבה המחברת בפני הארגונים האיגוד-מקצועיים בישראל את האתגר של מערכה פעילה נגד אפליית השכירים הערבים.
תיעוד של סיפורי מאבק ושל תרומתם של פעילים איגוד-מקצועיים ערבים, והכנסתם להיסטוריה הכוללת של המאבקים המעמדיים בארץ – מציבים יד למאבקים ולגיבורי מעמד הפועלים שאחרת היו משתכחים ולאפשרויות שהיו לחיים אחרים. כך, מלמדות תולדות ההתארגנות של פועלי הרכבת בפלשתינה והשביתה הארצית המשותפת של 30 אלף עובדי הממשלה הערבים והיהודים (שפרצה ב-9 באפריל 1946) על המודעות המעמדית, על התיאום בין ההסתדרות לבין שלטונות המנדט, אך גם על החמצת הסיכוי שהיה מוחשי לבניית עתיד של שיתוף פעולה בין יהודים וערבים.
אבישי ארליך
תמר גוז'נסקי, "בין נישול לניצול, השכירים הערבים – מצבם
ומאבקיהם", הוצאת פרדס, 2014, 231 עמודים.
