מאז הבחירות שנערכו ב-2022 והעלו לשלטון קואליציה של הגורמים הקיצוניים והמשיחיים ביותר במפה הפוליטית, חווה החברה הישראלית משבר רב-ממדי. אין ולו תחום חיים אחד שלא נפגע: ביטחון, כלכלה, רווחה, בריאות, חינוך ומה לא. זו מציאות של אסון מתגלגל, רב נפגעים שלא ניתן לעצירה. שיח על אודות הגירה ודרכונים זרים רווח בשכבות חברתיות רבות. גובר הרצון לברוח ולהימלט מפני האסון הבא – ביטחוני, כלכלי או חברתי.
נגד כל הסיכויים והתחזיות הפוליטיות, שרדה ממשלת נתניהו-בן גביר-סמוטריץ' את טבח 7 באוקטובר ואת המלחמה בעזה, שהם שפל עמוק בתולדות הסכסוך הישראלי-פלסטיני. מספר הקורבנות שהוא גובה משני הצדדים עולה ללא הרף. עסקות חטופים מסוכלות בידי ראש הממשלה; מטה משפחות החטופים הפך יעד פוליטי חם להתקפות מצד דוברי הממשלה; ראשי האופוזיציה גנץ ולפיד יושבים על הגדר ומהססים להפיל את הממשלה למרות המלחמה המשיחית המתרחבת; והציבור הישראלי מצביע ברגליו ומחפש דרך החוצה. בעוד שגנץ ולפיד שוקלים את צעדיהם, בן גביר ואנשיו מבקרים במספרים הולכים וגדלים ברחבת מסגד אל אקצה (הר הבית) ומתעללים בפלסטינים בגדה המערבית.
על רקע זה, "ישראל או יהודה", ספרו החדש של הפובליציסט והיועץ הפוליטי הוותיק ספי רכלבסקי (הוצאת אופק מבית קרן ברל כצנלסון), הוא דווקא קריאה להחרפת הצעדים נגד הממשלה, שדרדרה אותנו לתהום שיהיה קשה מאוד עד בלתי אפשרי להיחלץ ממנה. נקודת מבטו של הכותב היא של אסטרטג פוליטי משופשף, המנתח כמו בזמן אמת את השגיאות שנעשו אות האפשרויות העומדות בפני הציבור הנאבק באחרית כוחותיו בממשלתו. כספרים פופולריים אחרים בשנים האחרונות. כתוב הספר כמניפסט פוליטי או כרשימת צעדים הנגזרת מניתוח פוליטי. החלק הראשון של הספר, "הדרך למדינה יהודה", עוסק בשורשים הפוליטיים של מפלגותיהם של סמוטריץ' ושל בן גביר. אך חלקו הארי עוסק בהפיכה המשטרית ובמחדל 7 באוקטובר שהפך מפלצת המלחמה בעזה. חלקו האחרון שואל מה ניתן לעשות.
רכלבסקי מציין בספרו: "במקום להציל את ישראל ולהפיל את המשטר האנטי-דמוקרטי של נתניהו והמשיחיים, גנץ בחר, לדאבון הלב, להציל דווקא את נתניהו ולהפיל את ישראל. מי יודע איך הייתה נראית שאר 2023 אם היה בוחר הפוך". צעדיו הרופסים של גנץ גובים מחיר היסטורי ופוליטי, נתניהו נשאר בשלטון; גנץ זכה באהדה ציבורית בקרב תומכי הממשלה; והמלחמות בעזה ובצפון נמשכות. כמה קל לקנות את גנץ, שהפשר למהלכיו הכושלים הוא שילוב של בורות ואין אונות. הוא אנטי-מנהיג, "עציץ פוליטי" במילותיו של רכלבסקי שלא חוסך מביקורתו. איש מובל ולא מוביל שהולך על בטוח, משרת את נתניהו ולא ממלא את תפקידו האופוזיציוני המיידי שהוא הפלת הממשלה. הרי נתניהו הצליח בתנאים פחות נוחים להפיל בקלות רבה את הממשלה שכונתה "ממשלת השינוי", משום שהשינוי היחיד שהיא חוללה היה בהרכב הממשלה. במדיניותה דווקא המשיכה.
רבים בציבור הישראלי מחפשים מה שמכונה עמק השווה עם תומכים מתונים של הממשלה. אך כך הם מוותרים על בניית אופוזיציה קוהרנטית בעלת תוכנית מדינית-כלכלית. הם פועלים מתוך פחדנות, כניעות ממלכתית וקוצר רואי, מבלי להבין שחלק מתומכי הממשלה יעבירו את תמיכתם לאופוזיציה אם וכאשר זו תפעל להפלת הממשלה ללא דיחוי. לפיד וגנץ גם אינם מצליחים להחליט ביניהם מי הוא ראש האופוזיציה. המאבק ביניהם הוא על כיסאות ולא על דרך או על תוכנית מדינית. לפיד מזגזג בין הצעות לתמיכה בממשלה ללא בן גביר וסמוטריץ' לבין קריאות אקטיביות להפלת הממשלה, ולאחרונה אפילו לעצירת המלחמה.
המסר החשוב ביותר מספרו של רכלבסקי הוא שאין להתפשר עם "היהודאים", אותם גורמים קיצוניים ומשיחיים שקיבלו את השלטון על מגש כסף. "היהודאים" פועלים יום וליל לפירוק הרשות הפלסטינית, לסיפוח שטחי הגדה המערבית ולהמשכת ההרס והחורבן ברצועת עזה, יהיה המחיר אשר יהיה. בפרק "מדריך כיס לדמוקרטים המתעוררים", כותב רכלבסקי כי "המאבק המהותי ביותר הוא על התודעה", והוא מסביר: "הכרחי כל הזמן ליצור דה לגיטימציה יעילה ליהודה המשיחית. מהלך מושכל של דה לגיטימציה מצריך התבוננות במציאות הישראלית דרך פילטרים של שלושה מוטיבים: הפקרה, סכנת הקיצוניות הדתית וסכנה לביטחון ישראל. אלה שלושת המוטיבים האפקטיביים ביותר לניצחון בקרב על התודעה ולהשגתו של רוב מסיבי בבחירות".
נראה כי רוב הישראלים, יהודים וערבים, ושליש או יותר מהמצביעים לקואליציה מתנגדים לממשלה ולמדיניותה הכושלת והרצחנית. רכלסבקי קורא לכך "נס המחאה". זה אותו רוב שדמם במשך שנים ומפגין ברחובות כשנה ומחצית. המסרים שמציג רכלבסקי מתפשטים לאיטם והם נחלתם של רבים ממתנגדי הממשלה. חיוני להמשיך לפעול בסגנון זה, כיוון שיש סיכוי שרוב הציבור הנאבק על חייו והפועל להפלת הממשלה ייאלץ את גנץ ולפיד לאמץ עמדה כמו זו שמציג רכלבסקי בספרו.