נכתב על ידי יובל גוז'נסקי, ראש מסלול עיתונות טלוויזיה, מכללת ספיר.
סכנת סגירה מרחפת בימים אלו על מהדורות החדשות המקומיות. מדובר בחמש מהדורות יומיות, בהן מסקרים את הנעשה ברחבי הארץ, ומשדרים זאת בערוץ 98 בכבלים. זה נראה ומרגיש כמו סופו של תהליך חיסול איטי ומכוון. מישהו מאמין שאין צורך שאזרחי המדינה ישמעו ויראו מה קורה אצלם בעיר ובשכונה. שיסתפקו במהדורות החדשות הארציות, אלו שמתרכזות בעיקר בנושאים כלליים ושנתונות ללחץ הרייטינג.
בבחירות האחרונות לרשויות המקומיות, למשל, ערוץ 2 ו-10 לא שידרו משדר בחירות מלא. מה הסיכוי שנראה כתבה על מצבה של שכונה ד' בבאר שבע בטלוויזיה הארצית? מה הסיכוי שכתבה על הנעשה בקיבוץ אפיקים תצולם למהדורת חדשות כזו? איפה עוד יש מהדורת חדשות בערבית בטלוויזיה בארץ? סגירת החדשות המקומיות משמעותה חיסול של כלי תקשורת עצמאי, מקומי, שאינו מחוייב לרייטינג.
חדשות הכבלים נולדו כשהחברות המסחריות רצו לזכות במכרז לשידורי הכבלים, ולפיכך התחייבו לשדר מהדורות חדשות מקומיות. דיברו אז בהרבה מילים גבוהות על "שירות לציבור". פחות מ-20 שנה חלפו מאז, ומה השתנה? האם לאזרח מן השורה לא מגיע לשמוע מה עושה העירייה בכספי הארנונה שלו? האם חברי המועצה המקומית יוכלו להיפטר סוף סוף מביקורת ממשית על מעשיהם?
מהדורות החדשות המקומיות שהחלו לשדר בשנת 1990, זכו לאחוזי צפייה גבוהים. מיקי חיימוביץ' הגישה את מהדורת חולון בת-ים ויעקב אילון את זו של תל אביב. רבים וטובים מהעיתונאים שלנו התחילו את דרכם בחדשות המקומיות. הייתה זו תקופה של פריחה. בשנות ה-90 שודרו המהדורות בשעה 18:00 בערב בערוץ 3, ודאגו לדווח לציבור על הנעשה באזור מגוריו. באותה תקופה שודרו 12 מהדורות. כל מהדורה כיסתה אזור קטן והיתה לה אפקטיביות גבוהה. במהדורת חולון בת-ים סיקרו ששה עיתונאים את הנעשה בערים אלו, שהכירו כל חבר מועצה. כשעברו ליד בית קפה וראו את חבר המועצה יושב עם קבלן כלשהו, היה מי שידאג לספר זאת לציבור.
סגירת החדשות המקומיות אינה מקרית. חברות הכבלים מנסות כבר כמה שנים להיפטר מהחובה הזו, שעלתה להם 25 מיליון שקל כל שנה. כיום סכום זה מקוזז מהתמלוגים, כך שלמעשה העלות אינה גבוהה.
השיטה מוכרת: קודם כל מנסים להפוך את השידורים לפחות רלבנטיים. במהלך השנים רוכזו המהדורות והפכו פחות מקומיות. מהדורת החדשות במרכז מכסה כיום את כל האזור שמהרצליה ועד מודיעין, בו מתגוררת כמחצית מאוכלוסיית ישראל. מהדורת הדרום – מאשדוד ועד אילת. מה הסיכוי שהכתב שמסקר אזור כל כך גדול מכיר את חברי המועצות בערים הקטנות?
במהלך שנראה יעיל, הפכו המהדורות פחות ופחות משמעותיות לחיי האזרחים. ועדיין, גם חמש מהדורות יומיות מאפשרות לסיפורים מקומיים לזכות לחשיפה.
השלב הבא הוא הוצאת המהדורות מערוץ 3. עם כל הכבוד לערוץ הקהילתי (ערוץ 98), שמייצג קבוצות רבות בציבור, הרי הוא זוכה למימון וחשיפה קטנים בהרבה.
סגירת החדשות המקומיות עלולה להסתיים בלי שהציבור בכלל שם לב שגזלו ממנו עוד כלב שמירה של הדמוקרטיה. נמצא את עצמנו עם מהדורות ארציות בלבד, שיעסקו שוב ושוב באותם אישים ובאותם נושאים, כשתחומי חיים שלמים לא יזכו לחשיפה. מי יספר לנו על האזבסט בשוק בבאר שבע או על חייהם של התושבים שמס רכוש שכח לתקן את נזקי המלחמה בביתם?
כל זאת, מבלי שדיברנו על מצוקת התעסוקה של אנשי התקשורת בפריפריה. רק במהדורה המקומית בדרום יאבדו 30 איש את פרנסתם.
סגירתו של כל כלי תקשורת הוא יום עצוב לדמוקרטיה הישראלית, אך עדיין לא מאוחר מדי. לא מדובר בהחלטה של איש עסקים פרטי, אלא של אישי ציבור ופקידי האוצר. אסור לאזרחי המדינה לתת להם לסגור כלי מידע וביקורת על הנעשה בשכונה שלנו.
