זו לא ממש הפתעה שבעת כהונתו של הנשיא שונא המהגרים דונלד טראמפ, הסרט הצרפתי המעולה "הסיפור של סלימן", המוקרן כעת ברחבי הארץ, אינו מועמד לאחד מפרסי האוסקר שיוענקו בסוף החודש במה שנותר מהוליווד. זאת, למרות שהסרט כבר זכה בפסטיבל קאן האחרון בשלושה פרסים, ביניהם – לשחקן הטוב ביותר ולבימאי.

כאן ההפתעה: השחקן הטוב ביותר כלל אינו שחקן. סלימן, שליח על אופניים שטס ברחובות פריס הפקוקות, הוא מהגר מגינאה, אבו סנגארה (בצילום מתוך הסרט), וההפקה מבוססת בחלקה הגדול על חייו. הסרט מספר את קורותיו של סלימן במהלך 48 שעות במהלכן עליו למצוא מקום לינה, להשתכר כדי לאכול ולשכנע את פקידת ההגירה שהוא אכן רשאי לקבל מקלט מדיני בצרפת. וזה לא קל.

גם הבימאי, בוריס לוז'קין, אינו מוכר דיו. לאחר שנים של עשייה תיעודית בווייטנאם, הוא ביים רק שלושה סרטים עלילתיים: "תקווה" (2014) על מהגרים אפריקאים במרוקו (שטרם הוקרן בישראל); "קמיל" (2019) על קורותיה של צלמת עיתונות צרפתית, קמיל לפז', שנהרגה במהלך מלחמת האזרחים ברפובליקה המרכז-אפריקאית ב-2014; ו"סיפורו של סלימן", שהוקרן אשתקד בפסטיבל ירושלים לקולנוע. שני הסרטים הראשונים מתרחשים באפריקה השלישי הוא על אפריקה ועל אפריקאים בליבה של פריס ובפרבריה.

סלימן, הנשלט בידי האלגוריתם מבוקר ועד ליל תוך שהוא מנסה לנהל דיאלוג טלפוני עם מעסיקו באמצעות עובדת מוקד שירות המדקלמת מסרים מתוך מסך המחשב, חי חיים כלל לא פשוטים. בשיחה עם מהגר עבודה נוסף במקלט לילה בפרברי פריס, שואל אותו סלימן, ובעצם שואל את עצמו: "האם היה כדאי להגיע לצרפת?". מגובה מושב האופניים של שליח, פריס המכונה "עיר האורות" אינה דומה כלל לפרסומות או להצגתה בסרטי וודי אלן.

סלימן אמנם מגלה סימני אחווה עם חבריו השליחים האפריקאים, בייחוד כאשר מדובר בכדורגל. אך הוא מרוכז בעבודתו ובגורלו ואינו מסוגל להיות סולידרי עם מהגרים אחרים. סלימן השליח רחוק עד מאוד מגיבור הסרט של הבימאי האיטלקי ויטוריו דה סיקה "גונבי האופניים" (1948):  עובד התר ברחובות רומא אחר אופניו הגנובים, כלי עבודתו. במהלך חיפושיו הוא פונה אל הסניף השכונתי של המפלגה הקומוניסטית בפרברי בירת איטליה, וכל חברי הסניף מתגייסים לעזרתו. סצנה זו צונזרה במדינות רבות וספגה ביקורות קשות באיטליה עצמה.

סלימן, הטוען שהוא פליט פוליטי, חייב גם לאלתר עלילת רדיפות דמיוניות בארצו. כך, בין שליחות לשליחות ובאמצעות האינטרנט, הוא מגלה את מר גורלם של עצירים פוליטיים בגינאה. למרבה הפליאה, פקידת ההגירה הצרפתית מכירה את הסיפור על פרטיו הקטנים בעל פה: הרי זה הסיפור שרבים סיפרו לה לפניו. מקלט מדיני הוא עבורו חבל ההצלה לאשרת עבודה. הסוף מפתיע, אבל זו רשימה ללא ספוילר.