מפלגת פועלי כורדיסטן, הידועה בראשי התיבות PKK, פרסמה ב-12 במאי האחרון גילוי דעת אחרון בו הכריזה על התפרקותה. בכך בא לסיומו מאבק מזוין בן יותר מארבעה עשורים בין המחתרת הכורדית לבין המדינה הטורקית.

מפלגת פועלי כורדיסטן הוקמה ב-1978 בדרום-מזרח טורקיה כמפלגה מרקסיסטית-לניניסטית המחויבת למאבק הכורדי לשחרור לאומי ולהקמת מדינה כורדית עצמאית. כמו רבים מארגוני השמאל החמושים במזרח התיכון, PKK החלה את דרכה בבקעת הלבנון, לשם נמלטו מייסדיה בעקבות ההפיכה הצבאית בטורקיה בשנת 1980. ב-1982 השתתפו לוחמי PKK בקרב הראשון שלהם – לא נגד הצבא הטורקי, אלא נגד צה"ל בקרב על הבופור.

ב-1984 פתח PKK במערכה צבאית נגד המדינה הטורקית – מערכה שבאה לסיומה בחודש שעבר, לאחר יותר מארבעים שנה. 40 אלף הרוגים בשני הצדדים, אלפי כפרים הרוסים ועקירה של כשני מיליון תושבים כורדים נגרמו כתוצאה מפעולות התגמול והדיכוי של הצבא הטורקי.

ראוי לציין כי בניגוד לארגוני מחתרת שמאליים אחרים במזרח התיכון וברחבי העולם, PKK המשיכה במאבק המזוין גם לאחר קריסת ברית המועצות והגוש המזרחי. עם זאת, כבר בשנות ה-90 החלה התנועה לנהל משא ומתן עם ממשלות טורקיה במטרה להגיע להסדר מדיני שיבטיח את הזכויות הלאומיות של העם הכורדי. משא ומתן זה נכשל פעם אחר פעם על רקע סירובה של אנקרה לאפשר אוטונומיה כורדית בשטח טורקיה.

בשנת 1999 נלכד מנהיג התנועה ומייסדה, עבדאללה אוג'לאן, ונכלא. מכלאו בטורקיה החל אוג'לאן לנסח חזון חדש עבור התנועה. ב-2005 זנחה המפלגה באופן רשמי את הגדרתה המרקסיסטית-לנינית. ממפלגת גרילה שנאבקה להקמת כורדיסטן עצמאית וסוציאליסטית, הפכה PKK תנועה דה-צנטרליסטית השואפת לאוטונומיה מחוזית על בסיס עקרונות "הקונפדרליזם הדמוקרטי". תפיסה זו דוגלת בסוציאליזם דמוקרטי, אנטי-היררכי, פמיניסטי ואקולוגי המתנגד למדינת הלאום. בהתאם לכך עדכנה התנועה את דרישותיה – מעצמאות כורדיסטן לאוטונומיה במסגרת קונפדרציה מזרח-תיכונית של קהילות דמוקרטיות.

מאז הקמתה הושפעה PKK עמוקות מהמצב בסוריה. בשנות ה-80 וה-90 שימשה סוריה תחת שלטונו של חאפז אל-אסד בסיס מרכזי לפעילות התנועה. משטר הבעת' אמנם דיכא באכזריות כל ביטוי של לאומיות כורדית בשטח סוריה, אך אפשר להנהגת PKK לפעול בחופשיות בדמשק ולנהל לוחמת גרילה נגד טורקיה. ב-1998, תחת לחץ טורקי כבד, גירשה סוריה את הנהגת התנועה וסגרה את בסיסיה במדינה. באותה שנה העבירה PKK את בסיסיה להרי קנדיל שבצפון עיראק, שם המשיכה לפעול עד ההכרזה על פירוקה בחודש שעבר.

הפירוק ושינוי מאזן הכוחות האזורי

תפנית משמעותית במצבה של התנועה אירעה בעשור השני של המאה ה-21, בעקבות פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה. חולשתה של ממשלת אסד אפשרה למפלגת האיחוד הדמוקרטי  (PYD), השלוחה הסורית של PKK שהוקמה ב-2003, לתפוס את השלטון בשטחים הכורדיים במזרח המדינה ולהקים בהם אוטונומיה בהתאם לחזונו של אוג'לאן. בשנים 2015-2014 ניהלו הכוחות הכורדיים בסוריה מאבק גבורה נגד כוחות דאע"ש שניסו להשתלט על מזרח סוריה. בעקבות זאת אף זכו בתמיכה ובלגיטימציה מצד מעצמות המערב, לרבות ארצות-הברית.

במקביל, טורקיה השתמשה שוב ושוב בשמו של "ארגון הטרור" PKK כתירוץ להתערבות צבאית מכוונת נגד הכורדים בסוריה. נפילת משטר אסד בדצמבר 2024 והפיכת סוריה למדינת חסות טורקית, דחקו את התנועות הכורדיות לקרן זווית. תחת איום של מתקפה צבאית טורקית-סורית, נראה כי פירוק התנועה נועד בין השאר לאפשר לכורדים בסוריה להתנער מהארגון, וכך לשלול מטורקיה את התירוץ העיקרי שלה לחיסול האוטונומיה הכורדית.

כישלון המאבק המזוין

אין להתעלם מכך שפירוקה העצמי של התנועה מבטא הכרה בכישלון אסטרטגיית המאבק המזוין בה דגלה התנועה מאז ראשית דרכה. מאבק זה אמנם העלה את הסוגייה הכורדית לסדר היום הטורקי והבינלאומי, אך גבה מחיר כבד בחיי אדם וכשל במימוש הזכויות הלאומיות של העם הכורדי. רק במדינות שרוסקו בידי האימפריאליזם – סוריה ועיראק – הצליח שילוב של כוח צבאי ופשרנות מדינית להוביל להקמת אוטונומיות כורדיות.

בטורקיה יש המקווים כי פירוק המחתרת החמושה יפחית את הדיכוי הממסדי כלפי המיעוט הכורדי ויאפשר למאבקו הלאומי להתקדם באפיקים אזרחיים ודמוקרטיים. אולם תחת רודנותו הגוברת של רג'פ טאיפ ארדואן, המרבה לכלוא את מתנגדיו ולהחליף נבחרי ציבור מהאופוזיציה בממונים מטעמו, ספק רב אם השתלבות במערכת הפוליטית תניב פתרון. PKK נכשלה אם כן, אך עדיין לא ברור מי או מה יוכל להחליפה.

עוד בנושא: https://zoha.org.il/136209