יש המגדירים פשעים המתבצעים בסוריה כ"מלחמת אזרחים". אך יש נקודה אחת לגביה מסכימות כל המעצמות הגדולות (ארה"ב, רוסיה, האיחוד האירופי), הבינוניות–אזוריות (טורקיה, ישראל, סעודיה, איראן, נסיכויות המפרץ), והפלגים הנלחמים בסוריה (פונדמנטליסטים, פחות פונדמנטליסטים, המגדירים את עצמם "דמוקרטיים", חיזבאללה, ואף כוחות משטר האימים של שושלת אסד): כולם מוכנים להילחם עד האזרח הסורי האחרון.
מפקדת כורדית וחייליה (צילום: הומניטה)
מספר ההרוגים ההולך וגדל מדי יום – בייחוד בקרב האזרחים, ממדי ההרס, מיליוני הפליטים בתוך סוריה ומחוצה לה; מצביעים על כך שתושבי המדינה השסועה הם–הם המטרה למלחמה. לא מדובר כאן במלחמה למען אזרחי סוריה – אלא במלחמה נגד אזרחי סוריה.
יש הסבורים שהמלחמה בסוריה היא מלחמה בין הדמוקרטיה לבין הרודנות (ע"ע מלחמת האזרחים בספרד). ומי הם מצדדי הפשיזם ומי הם תומכי הדמוקרטיה? תלוי את מי שואלים. תומכי המשטר ידגישו את אופיו "האנטי–אימפריאליסטי" של משטר אסד השולט ללא הפסקה ביד קשה על עמו מזה 46 שנים, מאז ההפיכה הצבאית שביצע אביו של בשאר, הגנרל חפז אל–אסד, בשנת 1976.
קשה עד מאוד למצוא דוגמאות ל"אנטי–אימפריאליזם" של האב ובנו בעשורים אלה. יתר–על כן, בעבר – לאחר הפלישה הישראלית הרצחנית ביוני 1982, היה המשטר מוכן לחלק את אזורי ההשפעה והשליטה בלבנון בינו לבין ישראל. טענה נוספת, שיש בה משהו, היא: "אבל דעאש גרוע יותר מהמשטר". תומכי ארה"ב, סעודה וה"מורדים" (יחד ולחוד) טוענים שהם–הם נציגי הפלורליזם הפוליטי. להצהרה זו אין כל קשר עם המציאות.
יש הרואים בנפילת חאלב בידי המשטר "נקודת מפנה" במלחמה (ע"ע ניצחון הצבא האדום ששחרר את העיר סטלינגרד מהמצור הנאצי. מצור שנמשך מיוני 1942 ועד פברואר 1943). לדעתי, לעת עתה מדובר בלא יותר ממשאלת לב. רוב השטחים סביב העיר השנייה בגודלה בסוריה עדיין מוחזקים בידי הארגונים של האיסלאם הסלאפי. לעת עתה, קשה עד מאוד לקבוע, האם זו אכן נקודת המפנה. ימים יגידו.
בינתיים, ב-40 אחוזים משטחי סוריה שולט אסד (כולל דמשק וחאלב), במחצית השטח – כוחות המוגדרים בישראל כ"מורדים", וב-10 אחוזים – המפלגה הדמוקרטית הכורדית–שמאלית והמיליציות הכורדיות.
בקצב הנוכחי, מספר האזרחים ההרוגים, הנפגעים הגולים בתוך ארצם וברחבי העולם יעלה על מספר הסורים שיוותרו בבתיהם בסוף המלחמה. שני התסריטים המסתמנים בסוריה מפחידים עד מאוד: ניצחון המשטר וחיסול חשבונות נגד כל מי שהיה או נתפס כאויב משפחת אסד; ניצחון ה"מורדים" וחיסול חשבונות נגד כל מי שהיה או נתפס כידיד של משפחת אסד. כך או כך, גורל המיעוט הכורדי כנראה נחרץ.
אזכיר, כי הכורדים הצליחו על אפם וחמם של רבים להציב אלטרנטיבה פוליטית, חברתית ואף מגדרית מול כל הצדדים הנלחמים. האזור האוטונומי שהקימו בצפון המדינה הוא דוגמא בזעיר אנפין לאופציה שלישית: המשלבת דמוקרטיה, צדק חברתי ורצון להגן על זכויות הכלל.
אפרים דוידי
