נכתב על ידי יריב אופנהיימר, מזכ"ל שלום עכשיו, ופורסם באתר ynet.
הפרסומת שלא משאירה אף צופה אדיש, מחזירה לכמה רגעים את גדר ההפרדה למרכז חיינו, היישר ללב הפריים טיים. במקום ים, שמש, כוכבים נולדים, דוגמנים ודוגמניות, נראים בתשדיר המדובר חיילים בסיור שגרתי ליד החומה, כשלפתע נוחת כדור על אחד הג'יפים. בתחילה חושדים החיילים שמדובר באירוע חבלני, אך לאחר כמה שניות הם מחזירים את הכדור לצד הפלסטיני. כאן ממשיכה הפרסומת ומציגה את החיילים מקבלים בחזרה את הכדור, מקפיצים אותו ובועטים אותו שוב אל מעבר לחומה.
מרגע הקרנת הפרסומת קם קול זעקה מצד חלק מאנשי השמאל ואף בכירים ברשות הפלסטינית נגדה, בטענה כי החומה מוצגת כאלמנט חיובי שסביבו ניתן לשחק כדורגל וליהנות "בסבבה", לשון התשדיר. לטענתם, גם החיילים מוצגים באור חיובי הרבה יותר מהמצב במציאות, ואילו הפלסטינים עצמם נשארים מעבר לחומה, לא ניתן לראות את פניהם.
אני מודה, לא מדובר בפרסומת מושלמת שמשקפת את המציאות הקשה ואת הסבל הפלסטיני כתוצאה מהקמת חומת ההפרדה, גזילת האדמות, וכליאתם של מאות אלפי בני אדם מאחורי חומת בטון. אך יחד עם זאת, התשדיר מחזיר את נושא גדר ההפרדה לקדמת הבמה, ובוחר להתמודד עם אחד הנושאים הקשים ביותר בסכסוך הישראלי-פלסטיני.
המסר המיידי של הסרטון הוא שבניגוד לתדמית הרגילה המודבקת לעם הפלסטיני, גם מעבר לגבול, בצד השני של הגדר, ישנם בני אדם שרוצים לשחק וליהנות, לחיות חיים נורמאליים. כך דווקא מנפצים את הניסיון התמידי להציג את הפלסטינים כעם שטוף שנאה שכל עניינו השמדת מדינת ישראל. באופן נדיר הם מוצגים כפרטנר למשחק כדור, ששואף לשכנות טובה.
הצגת הפלסטינים כדמויות בלתי נראות שמחזירות את הכדור לצד הישראלי, רק מעצימה את התחושה כי מעבר לגדר, נשכחו עם הקמתה ילדים, משפחות, הורים וחלומות. מעבר לכך, גם הדרך בה מציגים את חיילי צה"ל כאנשים נורמטיביים שלא חוששים ואף נהנים לשחק כדורגל עם "האויב" – אולי לא תואמת תמיד את המציאות בשטח, אך יש בה כדי להשפיע ולהוות מודל חיובי לחיקוי.
הפרסומת כמשקפת אידיאל מדגימה לכל צופה את מידת האנושיות והכבוד שאנו מצפים לראות בקרב חיילי צה"ל, בחיכוך היומיומי עם העם הפלסטיני. גם אם הפרסומת תשנה במעט התפיסה הלוחמנית והכל-כך מושרשת הרואה בכל ערבי אויב פוטנציאלי – דיינו.
למרות הקושי להתמודד עם נושא כל כך טעון ופוליטי, יש לברך על האומץ והרצון להפסיק לרגע את שגרת הקיץ ולהחזיר את צופי הטלוויזיה המסחרית למציאות המכוערת של הסכסוך הישראלי-פלסטיני. אולי הפרסומת עדינה מדי, עם סוף טוב מדי, אך מזמן לא נראתה מעל המסך תצוגה כל כך אמיצה של כמיהה לדו קיום ורצון לפיוס בין שני העמים, עמוק בלב הפריים טיים ובחסות חברה מסחרית.
