כמאה פעילות ופעילים יהודים וערבים, מהנגב בדרום ועד הגליל בצפון, לקחו חלק ביום שישי האחרון (24.5) בסדנא שנערכה בתל-אביב, במסגרת הדיונים לקראת הוועידה שלא-מן-המניין של המפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י), אשר תיערך בחודש ספטמבר הקרוב. לסדנא זו – שעסקה בנושא הפרויקט הפוליטי המתחדש של מק"י – קדמו יום עיון בנושא ההתפתחויות באוכלוסייה הערבית (שנערך בנצרת בחודש שעבר) וסמינר בנושא הפעילות האיגוד-מקצועית של מק"י (שנערך בגבעת חביבה בינואר).
העוגן של הפעילות הפוליטית
אחת השאלות המרכזיות שנידונו בסדנא, היא איפה לעגן את הפעילות הפוליטית של השמאל. זאת, נוכח ריבוי צורות הדיכוי והאפליה, וביניהן הכיבוש הנמשך, הניצול המעמדי הגובר, והדרת אוכלוסיות שלמות: ערבים, נשים ומזרחים. על מגוון הדעות ניתן ללמוד מהרצאות הפתיחה הקצרות. המנחה, תמר גוז'נסקי, ביקשה מהדוברים לנסות ולשרטט חזון לשמאל.
יו"ר הכנסת לשעבר, אברהם בורג, קרא להקים "בית פוליטי חדש ובו השוויון כעקרון מכונן של החברה האזרחית – ישראל לכל הישראלים – תוך הפרדה מוחלטת בין הדת למדינה". לדברי בורג, "ריאליסטי לחשוב שפרויקט פוליטי זה יכול, וחייב, לקבל ביטוי אלקטוראלי של 61 חברי כנסת". העובדת הסוציאלית מייסם ג'לג'ולי, יו"ר נעמת במשולש הדרומי, שאלה "האם יש שמאל ישראלי?". לדעת ג'לג'ולי, לא ניתן לקדם פרויקט פוליטי שמאלי בישראל ללא מאבק נחוש בכיבוש. "כעת, איש לא מדבר על הכיבוש הנמשך כמעט 50 שנה. גם במחאה החברתית בקיץ 2011, הדוברים ברחו כמו מאש מהתמודדות עם הכיבוש והשלכותיו", הדגישה והוסיפה, כי "שמאל ערבי-יהודי חייב לשים במרכז את המאבק בכיבוש של השטחים הפלסטינים, ולהעמיד בפני החברה הישראלי את השאלות הקשות". הסופרת והעיתונאית אבירמה גולן הסכימה עם דבריה של ג'לג'ולי, אך לדבריה "הכיבוש מהווה לבנה אחת. צריך למצוא הבנה משותפת לגבי המצב שנוצר ב-1948, עם הקמת מדינת ישראל, אשר לא כיבדה ועדיין אינה מכבדת את זכויות המיעוט הלאומי הפלסטיני שחי בתוכה. חלומי הוא שבאתר של גן העצמאות יוצב שלט שעליו ייכתב 'גן העצמאות – גן הנכבה'".
שמאל שמתחיל מהמוחלשים
זווית נוספת על מצבה של האוכלוסייה הערבית בישראל הציג מנהל מרכז "מוסאוא" לזכויות האזרחים הערבים בישראל, ג'עפר פרח, אשר הצביע על חולשה הקיימת בפעילות בקרב השכבות המוחלשות. "נולדתי בבית עני", סיפר, "ורבים מהערבים בישראל הם עניים, אולם אין כוח פוליטי העוסק במצוקותיהם. אני זוכר כילד את בנימין גונן לוקח אותי ביד להשתתף בשביתות, ומסביר לי שקיים אינטרס מעמדי משותף בין השובתים היהודים והערבים. מי עושה את זה עכשיו?".
בהמשך התייחס לכך שמאבקו של השמאל חייב להיות מסוגל להכיל את הצרכים ואת האינטרסים של השכבות המוחלשות, וביניהן – של יהודים מזרחים ואתיופים. פאדי מסאמרה, תושב רהט בנגב, וממקימי תנועת הצעירים הערבית-הבדואית "חיראכ", שעומדת מאחורי רבות מהמחאות נגד תכנית פראוור, סבור שבישראל "יש שני סוגי שמאל: שמאל יהודי קטן, ושמאל ערבי קטן הרבה יותר. יש הסבורים שכל הערבים בישראל הם חלק מהשמאל. אבל זו טעות. ישנם בחברה הערבית זרמים ימניים חזקים למדי". עוד שאל: "מי מניף את הדגל החברתי בנגב? אף לא אחד".
לדבריו, "אם נהפוך לכוח חברתי-פוליטי יהודי-ערבי חזק, נוכל לחולל את השינוי. השאלה איננה כמה מנדטים יש לנו בכנסת, אלא כמה כוח פוליטי צברנו מלמטה".
מדינת ישראל כ"גטו יהודי"
הסופר ניר ברעם סבור ש-"יש בעיה עם השמאל היהודי, כל עוד הוא מסכים עם הגדרת המדינה כ-'מדינת העם היהודי'. כך לא נוכל להגיע לשוויון. שמאל יהודי-ערבי חייב לשאול את עצמו מה יהיה אופייה הרצוי של המדינה. האם גטו יהודי? או מדינה לכל אזרחיה, ישראל רב-תרבותית ובה שוויון לכל?". ברעם הדגיש כי "לחד"ש הישגים היסטוריים רבים. אבל הגיע הזמן להקים גוף פוליטי חדש, עם שפה חדשה, עם פנים חדשות. גוף שאינו מדבר רק לפעילי המפלגה הקומוניסטית ולאוהדיה, אלא לציבור הרחב".
הקריאה של ד"ר יעלה רענן, פעילה לזכויות הערבים-בדואים בנגב ומרצה במכללת ספיר, הופנתה פנימה, אל חד"ש ואל מק"י, "קודם כל, יש להתחיל ליישם את העקרונות שלנו במציאות, במוסדות, בנציגות שלנו. עד שלא נקיים שותפות ודמוקרטיה מלאה – לא נצליח להנחיל ערכים אלה החוצה". עבור רים חזאן, פעילה חברתית ופמיניסטית המתגוררת בחיפה, הפתרון הוא בהקמת "שמאל ערבי-יהודי סוציאליסטי וחילוני. שמאל אנטי-ציוני ואנטי-לאומני".
על היסודות המעמדיים של שמאל עקבי בישראל, התייחס בהרחבה שרון לוזון, מראשי "כוח לעובדים" ומרצה באוניברסיטה הפתוחה. הוא התנצל על כך ש-"הגעתי מאוחר לדיון כי השתתפתי בפגישה של הנהגת 'כוח לעובדים', בה נידונו שני סכסוכי עבודה: בהתארגנות עובדות המשפחתונים, ובהתארגנות הנהגים בחברת התחבורה 'קווים'. במשפחתונים מועסקות נשים יהודיות וערביות. את התארגנות העובדים בחברת 'קווים' התחילו דווקא נהגים פלסטינים תושבי מזרח ירושלים, שאינם אזרחי ישראל".
לדעת לוזון, שני המקרים רלוונטיים לדיון על חזון השמאל בישראל, כי לדעתו שמאל קשור קשר אמיץ עם הסוגיה המעמדית. "אם אנו רוצים להגיע ל-99% של הציבור, עלינו להניף את דגל ההתארגנות והמאבק. לכך יש להוסיף את האידיאולוגיה הסוציאליסטית: לא סוציאל-דמוקרטית, אלא בפירוש סוציאליסטית".
בתום הסדנא סיכם ח"כ דב חנין (חד"ש) כי "הייתה המון אנרגיה במפגש. עשרות פעילים, יהודים וערבים, בסיעור מוחות על איך בונים כאן פוליטיקה יהודית-ערבית משותפת ואפקטיבית יותר. הדבר החשוב והמשמח הוא לראות את הרצון המשותף לבנות יחד עוגן שמאלי לפוליטיקה. בחודשים הקרובים נקיים מפגשים נוספים כאלה במקומות שונים בארץ".
