הליכוד זכה בבחירות לכנסת ה-20 בתוצאה הטובה ביותר עבורו מזה 12 שנים – לא פחות מרבע מושבי הכנסת, 30 מנדטים. ניצחון זה הושג בעיקר על חשבון מפלגות הימין האחרות: מפלגת "יחד" של אלי ישי וברוך מרזל (שלא עברה את אחוז החסימה), הרשימה של "הבית היהודי" ושל "תקומה" (שירדה מ-12 מנדטים ל-8 מנדטים), ו"ישראל ביתנו" (שירדה מ-13 מנדטים בכנסת היוצאת, ל-6 מנדטים בכנסת ה-20).

אף לא אחד מסקרי דעת הקהל שפרסמו כלי התקשורת השונים בימים שלפני הבחירות, לא חזה תוצאה זו. מרבית הסקרים העריכו, כי "המחנה הציוני" יגבר על הליכוד, בהפרש כזה או אחר, ולכן – כי דרכו של נתניהו למשרד ראש הממשלה כלל וכלל איננה סלולה. מה איפשר לליכוד לצמק את שאר המפלגות בגוש הימין, ולגרום למצביעי הימין לתמוך דווקא בנתניהו ובליכוד?

ביום הבחירות ובימים שקדמו לו יזם נתניהו מסע  תעמולה שקרי, מסית וגזעני נגד האוכלוסייה הערבית, שנועד לייצר אווירת בהלה בימין ולעודד התלכדות סביבו. בהודעה שפרסם בצהרי יום הבחירות, הכריז: "שלטון הימין בסכנה. המצביעים הערבים נעים בכמויות אל הקלפי". עוד אמר, כי "כסף ענק מחו״ל של עמותות שמאל וממשלות זרות מביא אותם בהמוניהם לקלפי בצורה מאורגנת. בכך מעוות הרצון האמיתי של כלל הבוחרים אזרחי ישראל לטובת השמאל".

ראש הממשלה בחר להפיץ דבר רעל לאומניים והתייחס בפומבי ובגלוי להצבעה של כחמישית מאזרחי המדינה כאל איום שיש לסכלו. הוא שם על הכוונת את אחת הזכויות הדמוקרטיות הבסיסיות, הזכות לבחור. ניסיון העבר מלמד, כי מחוקקי הימין הגזעני, עושי דברו, אינם משתהים, ובכל פעם שנוח להם לזהות "איום" – הם ממהרים ליזום הצעות חוק רומסות זכויות אזרח: פעם היה זה חוק ועדות חקירה לארגוני זכויות האדם (כדי לנסות לסתום את פיהם), ופעם הייתה זו העלאת אחוז החסימה (כדי להוציא את המפלגות הקטנות – ובמיוחד את אלה המייצגות את הציבור הערבי –  אל מחוץ לכנסת). לכן מתבקש לתהות: מתי יחליטו בליכוד שצריך לא רק להתריע מפני מימוש זכות ההצבעה של האזרחים הערבים, אלא לבטל זכות זו בחוק?

ממשלת נתניהו הרביעית תגביר ותרחיב את המתקפה על המרחב הדמוקרטי, האתגר להיאבק נגדה עד להחלפתה ניצב בפני כל שוחרי הדמוקרטיה בישראל, יהודים וערבים.

פורסם בשער של גיליון השבוע של "זו הדרך"