פרט לבנימין נתניהו וממשלתו הימינית קיצונית, כולם כבר מבינים שמלחמתו של דונלד טראמפ נגד איראן היא כישלון חרוץ. גם שני שלישים מהאמריקאים, הסבורים שארצות הברית לא ניצחה במלחמה, מבינים זאת. אף טראמפ עצמו, שמסובב את העובדות ומשתלח לכל עבר בניסיון לצאת מהפלונטר, נראה כמבין זאת. וגם מחרחרי המלחמה בארה"ב ובישראל, המייללים ומתלוננים על העסקה שהוא רקח כדי לצאת מן הסבך, מבינים זאת.
המלחמה נכשלה במטרתה להוביל לחילופי משטר, ובמקום זאת הותירה את המשטר הרודני על כנו עם הנהגה חדשה ונוקשה יותר. מיצר הורמוז, החיוני מבחינה כלכלית ושהיה פתוח במשך כל העשורים שלפני כן, סגור כבר חודשים ונמצא תחת שליטה איראנית פעילה כעת ובעתיד הנראה לעין.
היכולת הצבאית של איראן לא נפגעה באותה מידה שהבית הלבן טוען, והיא משתקמת מהר יותר מכפי שציפו גורמים רשמיים בארה"ב ובישראל. ברשות איראן נותר החומר הגרעיני שלה, וזה מאוד לא סביר שהצבא האמריקאי ירצה או אפילו יוכל להוציא אותו בכוח. בינתיים, נכסים צבאיים ומאגרי תחמושת של ארה"ב נהרסו ודוללו קשות והתקיפות האיראניות על האוניות, על המפרציות ועל ירדן נמשכות ללא הפוגה.
שעתם הקשה של הפוליטיקאים והגנרלים
זו שעתם הקשה של פוליטיקאים, גנרלים ופרשנים תומכי מלחמה. מדובר באותם אנשים ש ללא הרף ובביטחון מלא דחפו את שתי המדינות, ובמקרים מסוימים גם את הנשיא טראמפ, למלחמה. אך שאנו כבר מקבלים את ההפך המוחלט מכל התוצאות המובטחות. הם לא חשים שום ענווה למרות שטעו בצורה מביכה בכל דבר ולאורך כל הדרך. הם עדיין מנסים לתת עצות שעיקרן "מה שלא הולך בכוח – הולך ביותר כוח".
טראמפ ממשיך בהרפתקה ובלילה שבין שני לשלישי סימן יעד תקיפה אפשרי – הר המכוש, הנחשד כאתר גרעין שלא נחשף מעולם לסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית: "הר המכוש הוא יעד אפשרי, אתם יודעים, יעד אפשרי למכה אחת יפה, גדולה ושמנה ממש בדלת הקדמית. ואני חושב שאולי תראו את זה". עוד הודיע כי ארה"ב תגבה 20% דמי מעבר בהורמוז ולמחרת החליט לבטלם. "המצר פתוח, ויישאר פתוח, עם או בלי איראן. אנו משיבים את 'המצור על איראן' – שנקרא כך משום שהוא עוצר אך ורק את ספינותיה ולקוחותיה של טהראן מכניסה או יציאה. לכל שאר המדינות תהיה גישה הוגנת וחופשית למיצר". עם הפרסום בדבר הטלת המצור וגביית דמי מעבר, זינקו מחירי הנפט ב-9% ל-85 דולר לחבית.
בחירות ומלחמה – הפתח לכל הסכנות
הלוחמנות של טראמפ, שהחלה דווקא בוועידת נאט"ו שנערכה באנקרה לפני כעשרה ימים, מוצגת בידי הממשל כ"דוגמא למנהיגות עולמית של מערכה ללא פשרות". אך זו איננה תוצר של עוצמה, אלא של משבר האימפריאליזם האמריקאי. זו מלחמה שנוהלה עם הפרוקסי של ארה"ב במזרח התיכון, ישראל, אך במקום לחזק את ההגמוניה האמריקאית בעולם, דווקא חושפת את חולשתה.
ברקע גובר הסכסוך המסחרי עם סין ומחריפות המגמות של מיליטריזציה וחרחרנות מלחמה. אלה באים לידי ביטוי גם בהתחמשותן מחדש של המעצמות האירופיות. התבוסה האסטרטגית שספגה ארה"ב באיראן לא רק מעמיקה את דעיכת ההגמוניה שלה, אלא גם מחלישה בטווח הרחוק את בעלות בריתה וגרורותיה, ביניהן ישראל.
בשלב זה, טרמאפ בולם את בקשותיו-תחינותיו של נתניהו להצטרף לתקיפות הנוכחיות על איראן. דעיכתו הפוליטית והציבורית של ראש הממשלה ומפלגתו הליכוד, הירידה בסקרים ושורת החוקים האנטי-דמוקרטיים והקלריקליים שהוא מקדם בכנסת ערב פיזורה מקוממים רבים אף בקרב תומכיו.
עם התקרב מועד הבחירות שנקבעו ל-27 באוקטובר, גובר הפיתוי של נתניהו "להנחית מכה" באיראן כדי לגבש מעין אחדות לאומית סביבו ולקושש קולות בקרב אנשי הימין המסתכלים כעת לצדדים ורואים את הנבחרת מבן גביר הפשיסט והגזען ועד לאיזנקוט "הימני השפוי". השילוב של בחירות, המשך הלחימה במפרץ, העמקת הכיבוש בעזה, גדה ובדרום לבנון הוא השורש של כל הסכנות.
