החייל הצרפתי הראשון שסירב להשתתף במלחמה הקולוניאלית באלג'יריה, אלבן ליצ'טי, נפטר בסוף השבוע והוא יובא למנוחות ביום רביעי הקרוב בעיר טראפ. ליצ'טי, בן ה-21 ופעיל בנוער הקומוניסטי, גויס לשירות חובה בצבא צרפת וביוני 1956 נמסר לו שיחידתו אמורה להפליג לאלג'יריה, אז מושבה צרפתית שעל פי החוקה הייתה "חלק בלתי נפרד מהמולדת הצרפתית", כדי להשתתף במלחמה הקולוניאלית שהתחוללה בה.

ב-2 ביולי, מספר ימים לפני ההפלגה, ליטצ'י שיגר מכתב לנשיא רנה קוטי ובה כתב "השלום והצדק לצידם של האלג'יראים הנאבקים לעצמאותם". עוד הוסיף "אני לא יכול לאחוז בנשק נגד העם האלג'יראי הנאבק למען שחרורו מהעול הקולוניאלי". למרות מכתב הסירוב, כעבור שלושה ימים הוא נשלח לאלג'יריה ועם הגעתו סירב לאחוז בנשק. הקצינים הגדירו אותו "פחדן" או כמי ש"לא יכול להימנות על בני האומה הצרפתית". גם חבריו ליחידה התנכלו לו ואף פגעו בו. כעבור יומיים הוא נשלח למאסרו הראשון. כך הוא נכלא במהלך ארבע השנים הבאות ועד לסוף המלחמה, חתימת הסכמי השלום ולקראת עצמאות המושבה לשעבר.

ליצ'טי שרד את תנאים הקשים ששררו בכעשרה בתי הכלא הצבאיים באלג'יריה ובצרפת, איתן בדעתו שאין לקחת חלק פעיל ב"מלחמה המלוכלכת" – כפי שכותנה אז בגלל הריגתם של מאות אלפי האזרחים האלג'יראים במהלכה. כאמור, הוא היה הראשון אך לא האחרון שסירב להשתתף במלחמה. עוד כ-45 סרבנים, רובם חברים בנוער הקומוניסטי, נשלחו למאסרים ממושכים בבתי הכלא הצבאים.

יצוין שעמדת הנוער הקומוניסטי באותן השנים הייתה שחבריה המשרתים בשירות חובה חייבים "לעשות עבודה פוליטית בתוך שורות הצבא", להקים תאים של התנועה ו"להחליש את צבא הכיבוש מבפנים". ליצט'י נשאל כעבור שנים האם עדיף היה לסרב או לפעול בתוך שורות הצבא להחלשתו והוא השיב ש"אין דרך עדיפה – כל עוד ברורה המטרה: לשים קץ למלחמה הרצחנית ולתמוך במאבקו של העם האלג'יראי לעצמאות". מאות צעירים קומוניסטים נידונו אז למאסר בגלל "הפצת תעמולה אסורה בשורות הצבא".

כאמור, ליטצ'י שוחרר מהכלא הצבאי בגיל 27 בסמוך לתום המלחמה ושב לעבודתו כגנן בעיריית טראפ ולפעילותו בשורות המפלגה הקומוניסטית. במשך עשרות שנים התמיד בעבדותו כגנן ובפעילות הסולידריות עם העמים הנאבקים בקולוניאליזם והאימפריאליזם, ביניהם העם הפלסטיני.