מק"י וחד"ש הביעו אמש (שבת) צער רב על מותו של נעים אל-אשהב "אבו בשאר", מנהיג קומוניסטי פלסטיני ומראשי מפלגת העם הפלסטיני, שנפטר אתמול בגיל 95 בפראג, בירת צ'כיה,

אל-אשהב נולד בחברון ב-1929, עבר בגיל צעיר לחיות עם משפחתו במושבה הגרמנית בירושלים. בגיל 19 הצטרף לליגה לשחרור לאומי, בה היו מאוגדים הקומוניסטים הערבים בפלסטין ואשר תמכה בהחלטת האו"ם מה-29 בנובמבר 1947 לחלוקת פלשתינה-א"י שתחת כיבוש קולוניאלי בריטי לשתי מדינות, יהודית וערבית. בעקבות המלחמה ב-1948, לאחר שהפכו לפליטים, נאלצו בני משפחת אל-אשהב לעקור לחברון וממנה לירושלים העתיקה.

בשל פעילותו הפוליטית באופוזיציה לבית המלוכה ההאשמי במסגרת המפלגה הקומוניסטית הירדנית, אל-אשהב נעצר. באוקטובר 1954 נאלץ לרדת למחתרת. באפריל 1957, על רקע הפגנות ההמוניות במחאה על פיטוריה של ממשלת סֻלימאן אלנבולסי, נדון אל-אשהב ל-16 שנות מאסר, אך הצליח לחמוק מידי רודפיו. באוגוסט 1966 לכדו אותו שירותי הביטחון בעמאן והשליכו אותו לכלא. עם שחרורו מהכלא הירדני למחרת מלחמת יוני 1967, שב אל-אשהב לירושלים.

בשל פעילותו הפוליטית נגד הכיבוש הישראלי, הושם פעם אחר פעם במעצר מינהלי. 38 חודשים בילה בכלא הישראלי. באוגוסט 1971, בעקבות מסע בינלאומי לשחרורו, שוחרר מהמעצר וגורש לחו"ל. כאן הוא ייצג את מפלגתו הקומוניסטית בזירה הבינלאומית והיה לחבר המועצה המרכזית של אש"ף. בעקבות חתימת הסכמי אוסלו, במאי 1993, שב אל-אשהב לירושלים. במסגרת פעילותו הציבורית, פיתח קשרים הדוקים עם חוגים ואישים במחנה השלום בישראל. סייעה בידו שליטתו בשפה העברית אותה רכש תחילה בכלא ובהמשך באולפן בירושלים.

כבעל טור קבוע ביומון "אלאיאם" היוצא לאור ברמאללה, ביוני 2001 פרסם אל-אשהב מאמר בו הוקיע את פיגועי ההתאבדות שכוונו נגד אזרחים בתחומי ישראל. לדעתו, הפיגועים איחדו את החברה הישראלית מאחורי ראש הממשלה אריאל שרון והסבו נזק כבד למאבק הפלסטיני הצודק בדעת הקהל הבינלאומית. בספר שפרסם באביב 2003 תחת הכותרת, "היבטים אחדים לדומה ולשונה בשתי האינתיפאדות", אל-אשהב קבע, שתרומתה של אינתיפאדת האבנים 1987 לעם הפלסטיני היתה גדולה לאין שיעור מזו של אינתיפאדת 2000.

ב-2006 פרסם ברמאללה את הספר "חמאס – מן הסירוב אל השלטון" בחלק הראשון של הספר, המבוסס כולו על תעודות ומחקרים, מתאר אל-אשהב את זיקתם של מייסדי חמאס לתנועת האחים המוסלמים במצרים. מראשית דרכם ב-1928, האחים המוסלמים קבעו שהאסלאם היא בבחינת חוק כולל לסדרי העולם הזה והעולם הבא. הם התנגדו לעקרון הפרדת הדת מהמדינה ולחילוניות. לדעתם, מקור המאבק נגד הקולוניאליזם והאימפריאליזם הוא הצלב. הם ביקשו לנכס לעצמם את המונופול על האסלאם, להשתלט עליו ולהציג את יריביהם כאויבי האסלאם. כך הצדיקו את פעולות ההתנקשות שביצעו נגד במתנגדיהם. הם לא הסתירו שמטרתם היא לשים קץ למשטר המפלגות. מייסד ארגונם, חסן אלבנא, קבע שהאסלאם הוא "קוראן וחרב".