מאות אלפי פועלות ופועלי טקסטיל גודשים בשבוע האחרון את רחובות דאקה, בירת בנגלדש, כשהם דורשים להעלות את שכרם החודשי ל־8,114 טאקה (כ-350 שקל). כיום עומד שכר המינימום בבנגלדש, שאותו משתכרים מרבית העובדים בתעשיית הטקסטיל במדינה, על 3,000 טאקה (100 שקל). לפי דיווח של סוכנות הידיעות הקובנית "פרנסה לטינה", מאות פועלים נפצעו בהפגנות. בתגובה לדרישות העובדים הודיעו תעשייני הטקסטיל כי הם מוכנים להעלות את שכר המינימום לפועלים עד ל־3,600 טאקה (130 שקל), אך "לא מעבר לכך". יצוין שהיקף היצוא של מוצרי טקסטיל מבנגלדש הגיע בשנה שעברה ל־20 מיליארד דולר ו־4 מיליון אזרחים מועסקים בענף, כאשר רובם המוחלט, 3.2 מיליון, הן פועלות. בנגלדש העלתה את שכר המינימום במדינה בפעם האחרונה ב-2010 בתגובה לחודשים של הפגנות ברחובות וכמעט הכפילה את השכר. באחרונה הציעו בעלי המפעלים תוספת שכר של 20%, אך העובדים סירבו וכינו אותה "לא אנושית ומשפילה". אחת העובדות אמרה כי "אנחנו עובדים כדי לשרוד, אבל אנחנו לא יכולים לכסות אפילו על צרכינו הבסיסיים".
פועלי טקסטיל מפגינים ברחובות דאקה (צילום: פרנסה לטינה)
במקביל להפגנות הפועלים בדאקה, פרסמה רשות השידור הבריטית, הבי.בי.סי, תחקיר ולפיו נדרשים פועלי הטקסטיל לעבוד לעתים במשמרות של 19 שעות רצופות. התוכנית "פנורמה" חשפה כי כדי למנוע יציאה של הפועלים במהלך המשמרת נועלים מנהלי המפעלים את פתחי היציאה מהם, מה שעלול להפוך את המבנים למלכודת מוות במקרה של דליקה.באפריל גבתה התמוטטות בניין מתפרות את חייהם של 1,129 בני אדם באסון הכבד ביותר שידעה תעשיית הטקסטיל של בנגלדש. האסון הפנה את תשומת הלב העולמית לתנאים המחפירים בהם מועסקים הפועלים בענף.