לאחר 40 שנה של גלישה ימינה, נתן רוב הבוחרים בארה"ב מנדט לסיכוי של מדיניות ריאליסטית, שתחלץ אותם ממלחמות אבודות וממשבר כלכלי.
ברק אובאמה עשה היסטוריה בעצם העובדה, שאזרח שחור נבחר לראשונה לנשיא ארצות-הברית. אולם הבוחרים שנתנו בו אמון, עם משקל רב לשחורים, לנשים, לבעלי שכר נמוך ולצעירים (70% מהצעירים תמכו בו), מצפים שבחירתו תוביל לשינויים מהותיים במדיניות הפנים והחוץ של ארצות-הברית.
במשך ארבעים השנים האחרונות, טיפחה המדיניות הרשמית של ארה"ב את פולחן "השוק החופשי" ו"הסחר החופשי" בשירות ההון הגדול. במסגרת מדיניות זו, השכר הריאלי של מרבית השכירים בארה"ב לא עלה, ואילו ההכנסות של 1% מהמשפחות, שהן העשירות ביותר, גדל באותו פרק זמן פי 3. ריכוז העושר וצמצום הפיקוח הממשלתי על השוק הפיננסי, איפשרו שוב ושוב את היווצרותן של "בועות", לרבות זו האחרונה, שהתפוצצה ברעש גדול, תוך שהיא גוררת למטה רבבות משפחות שנותרו ללא בית וללא עבודה.
במשך ארבעים שנה שכללה ארה"ב את שליטתה בעולם באמצעות ארגון הסחר העולמי, מצד אחד, ובאמצעות מלחמות "נגד הטרור" ו"למען הדמוקרטיה". פירוקה של ברית-המועצות נוצל בידי הממסד האמריקאי למתקפה חריפה עוד יותר על הזכויות הסוציאליות של האזרחים בתחומי הבריאות, החינוך והרווחה.
שמונה שנות שלטונו של הנשיא בוש החריפו את כל המהלכים האלה: ארה"ב שקועה בבוץ במלחמות שהיא מנהלת בעירק ובאפגניסטן; המערכת הפיננסית הגיעה למצב של קריסה; הגרעון בתקציב הפדראלי הגיע לסכום הדמיוני של טריליון (אלף מיליארד) דולר; ומתרבים הסימנים של משבר בתעסוקה, בדיור ובתשתיות.
בתנאים אלה, קריאתו-הבטחתו של אובאמה לחולל שינוי הניבה תמיכה עממית חסרת תקדים. תמיכה זו נתנה לו מנדט לכונן ממשל, שיהיה מעורב יותר בפתרון המשבר הכלכלי לטובת העובדים, בשיפור המצב במערכות החינוך והבריאות, בשיקום התשתיות, בהגנת הסביבה וביצירת מקומות עבודה עם שכר הוגן.
המערכה העקבית והמתמשכת של ארגוני השלום נגד המלחמה בעירק וההתארגנויות הקהילתיות המגוונות להגנה על זכויות התושבים יצרו תשתית חברתית-פוליטית, שאפשרה את נצחונו של אובאמה במרוץ לנשיאות. כעת, לאחר הבחירות, הודיעו ארגונים רבים על כוונתם להמשיך ולפעול, כדי ליצור לחץ מתמיד למען יישום הבטחות השינוי.
הרוב שהשיגו הדמוקרטים בבית הנבחרים יקל על אובאמה ביישום השינוי, בהנחה שהוא אכן יוביל שינוי. אך חשוב לזכור, כי בשעתו תמכו לא מעט צירים דמוקרטיים בדוקטרינה ההרסנית של "ציר הרשע".
בין המבחנים המיידיים, שיעמדו בפני אובאמה בכניסתו לתפקידו בינואר הקרוב, תהיה מדיניות החוץ. הוא ייבחן ביכולתו לשים קץ לעימות עם אירן בדרכים דיפלומטיות; ביכולתו לשים קץ למצור הממושך על קובה; ביכולתו להוציא במהירות את הצבא האמריקאי מעירק ומאפגניסטן; ביכולתו להפסיק את התמיכה בהתנחלויות ולתמוך בהסדר שלום ישראלי-פלסטיני המבוסס על שתי מדינות ושתי בירות בירושלים; ביכולתו לסלק את הטילים שהציב ממשל בוש באירופה; ביכולתו לנהל מדיניות אנרגיה שתמנע התחממות נוספת של כדור הארץ.
האם אובאמה יעשה את כל השינויים שצוינו לעיל, או לפחות את חלקם? בזאת נוכל להיווכח רק לאחר שיחל את כהונתו. בכל מקרה, בחירתו של אובאמה הייתה לצנינים בעיני הממסד הצבאי-פוליטי בישראל, וזה כבר טוב.
