מאת עוזי בורשטיין
ממשלת נתניהו-ליברמן נחפזה ליזום גזירות אנטי-דמוקרטיות. כדי להבטיח את שלטונה, מכינה הממשלה הצעת חוק, לפיה יהיה נחוץ רוב של 65 ח"כים (במקום 61 ח"כים כפי שהחוק קובע היום), כדי לאשר אי-אמון בממשלה. באמתחתה של הממשלה גם גזירות כלכליות על העובדים והחרפת האפליה הגזענית כלפי האזרחים הערבים.
ליברמן, יו"ר המפלגה הפאשיסטית "ישראל ביתנו" ושר החוץ, נחקר כבר שנים בחשד לעבירות חמורות של הלבנת הון. אך הוא אינו דואג: בהסכם עם נתניהו, השיג ליברמן ליצחק אהרונוביץ', ח"כ ממפלגתו, את המינוי לשר לביטחון פנים, שמשרדו אחראי על המשטרה, החוקרת את ליברמן.
ליברמן הכריז, כבר בכניסתו לתפקיד שר החוץ, כי הפרשנות שלו למדיניות שלום היא – הכנה למלחמה. ואילו ראש הממשלה נתניהו סירב עד כה להכריז, כי הוא תומך בעקרון של שתי מדינות לשני העמים. אמנם ברק אובאמה, נשיא ארה"ב, כבר הכריז על תמיכתו בפתרון של שתי מדינות, אך נתניהו נמנע מכך. גם הכרזת אובאמה בדבר כוונתו לנהל דיאלוג עם אירן, אינה מפריעה לממסד הצבאי-מדיני בישראל ללחוץ דווקא על פעולה צבאית נגד אירן.
בתנאים אלה, ניצבת בפני שוחרי השלום והדמוקרטיה בישראל, יהודים כערבים, המשימה של גיבוש שותפות אנטי-פאשיסטית לטובת שני העמים.
מתוך ראיית החשיבות ההיסטורית של שותפות כזאת, יש לראות בדאגה את המצב במרצ. כתוצאה מהירידה התלולה בייצוג מרצ בכנסת, לא נבחרה מחדש זהבה גלאון. בריאיון שהעניקה ל"מוסף הארץ" (3.4), מתחה זהבה גלאון ביקורת נוקבת על מדיניותה הכושלת של הנהגת מרצ, שגם אחראית לתוצאות העגומות בבחירות לכנסת.
יש לקוות, כי אלה המסתייגים מהעמדות הרשמיות של מרצ, לרבות תמיכת הנהגתה במלחמת לבנון השנייה ובמלחמת עזה, יטו כתף להקמתה של חזית השלום האנטי-פאשיסטית, חזית יהודית-ערבית מול ממשלת האסון בראשות נתניהו וליברמן, הזוממת עוד מלחמות ועוד התנחלויות.
