מעל 300 איש השתתפו ביום ראשון שבוע שעבר (3.9) באירוע השקת מכתב הסירוב של הנוער שנערך בגימנסיה הרצליה בת"א. במכתבם הם מצהירים כי יסרבו לשרת בצבא עד שלא תובטח דמוקרטיה לכולם – גם בישראל וגם בשטחים הפלסטיניים הכבושים. האירוע, שארגן נוער נגד דיקטטורה, התקיים בשטח הגימנסיה הרצליה למרות החלטת הוועד המנהל למנוע את קיומו. בעקבות החלטת הוועד המנהל הודיע מנהל הגימנסיה, ד"ר זאב דגני, שהוא מתפטר מתפקידו, אך בהמשך משך את התפטרותו. באירוע הייתה נוכחות מרשימה של אמצעי תקשורת ושל פעילים נגד ההפיכה המשטרית.

במכתב הסירוב, עליו חתומים מעל 200 בני ובנות נוער, נכתב: "ממשלה שמחסלת את מערכת המשפט היא ממשלה שלא נסכים לשרת. צבא שכובש עם אחר הוא צבא שלא נהיה מוכנים להילחם בכוחותיו. הדיקטטורה שקיימת כבר עשורים בשטחים זולגת עכשיו לתוך ישראל ומופנית כלפינו. המתנחלים האלימים שולטים עכשיו במדינה כולה".

האירוע נפתח בנאום של יהלי אגאי, פעילה בנוער נגד דיקטטורה ובמסרבות. יהלי בחרה להזכיר בנאומה את הכפר סומייל שהריסותיו נמצאות ליד הגימנסיה וכיום נבנים על שטחו מגדלי יוקרה. "תושבי הכפר מצאו עצמם לאחר המלחמה פליטים מחוץ לגבולות ישראל. הבתים והאדמות שלהם נלקחו מהם ע"י המדינה. בבתים האלה שוכנו מהגרים יהודים, רובם ממדינות ערביות. בעשורים הבאים כוננו המהגרים בית חדש בסומייל אך לא קיבלו בעלות על הקרקע עליה חיו. בסופו של דבר, עיריית תל-אביב וטייקונים גירשו  אותם וזרקו אותם מבתיהם ללא פיצוי הולם כדי לבנות על אדמותיהם דירות יוקרה לעשירים. הסיפור הזה קשור לנושא שלנו היום: החוט שמקשר בין הגירוש הראשון מסומייל בשנת 48' לבין השני שהתרחש ב-2021 הוא השאיפה לכבוש ולגרש; העדפת תאוות הבצע על פני חיי אדם", אמרה.

בהמשך נשא דברים באמצעות הטלפון סאלח דיאב, פעיל נגד הגירוש משכונת שייח ג'ראח. סאלח ביטל את השתתפותו באירוע עקב לחצים שהופעלו עליו מצד עמותות ימין. "ההפגנות שלנו בשייח ג'ראח מבוססות על אהבה ושוויון", אמר. "חלק מהמארגנים פה באים להפגנות שלנו בשייח ג'ראח ואני מכבד אותם מאוד. רציתי להיות איתכם, אבל בגלל ההסתה והאלימות של המתנחלים לא יכולתי להגיע. כל הכבוד למנהל בית הספר שעמד בלחצים קשים מאוד. אנחנו רוצים לבנות עתיד שמבוסס על אהבה ולא על שנאה. מספיק עם הריסות ושוד בתים."

בהמשך האירוע, ולאחר נאום קצר וספונטני של מי שהיה מנהל בית הספר ד"ר זאב דגני, התקיימו מעגלי שיח של ארגוני שמאל העוסקים במאבקים שונים. בין הארגונים שהשתתפו בשיח: בנק"י, מסרבות, שוברים שתיקה, פרויקט גילה ואקלים אחד. הארגונים הציגו מגוון רחב של מאבקים: מאבק נגד משבר האקלים, מאבק מעמדי לצדק כלכלי, מאבק למען זכויות טרנסג'נדרים ועוד.

מגמה חדשה בסרבנות הפוליטית

אירוע השקת מכתב הסירוב מצביע על מגמה חדשה בסירוב הפוליטי. שנים רבות לא היו מעל 200 סרבני גיוס שחתמו על מכתב סירוב. התמיכה שהם מקבלים מתנועת המחאה היא חסרת תקדים. על רקע קריאות הסרבנות של משרתי המילואים, סרבנות אינטרסנטית שכל מטרתה להפעיל לחץ על השלטון בלא הבנה של הפשעים החמורים שעושה הצבא, הסרבנים של נוער נגד דיקטטורה מציגים אלטרנטיבה מהותית למצב הקיים בישראל.

מעבר לכך, אירוע ההשקה חשף גם מגמה חדשה בסרבנות הפוליטית נגד הכיבוש, שנמצאת במגמת עלייה בשנים האחרונות. הבחירה של נוער נגד דיקטטורה לכלול באירוע שלהם נציגים של מאבקים שונים ומגוונים שכולם גם מתייחסים למאבק בכיבוש, כמו גם הבחירה של יהלי אגאי לציין בנאומה את הכפר הפלסטיני סומייל, מעיד על הבנתם שללא איחוד מאבקים אין אפשרות לחולל שינוי עמוק בחברה הישראלית. הסרבנים הללו בוחרים להתעמת עם השורש המחבר של החברה הישראלית, השירות הצבאי, כדי לאחד את כלל המאבקים הללו.  ההבנה כי סיום הכיבוש, האפרטהייד ואי-השוויון לא יוביל לחברה מתוקנת ללא עשיית צדק לכל האנשים שחיים בין הירדן לים, אשר נפגעים ממשטר העליונות והדיכוי, הוא עליית מדרגה במאבק נגד המשטר.

נקווה שמגמה זאת תתחזק. מול מחאה גדולה שתצליח לאחד את כלל המאבקים של המנוצלים והמנושלים, לא יוכל המשטר הנוכחי לעמוד. הנערים והנערות הללו נותנים לנו תקווה שהאיחוד הזה אכן אפשרי. איחוד המאבקים נראה להם הדבר הטבעי ביותר לעשות. עלינו לעודד אותם, לתמוך בהם ולשתפם במאבק.