נפילת משטר הבעת' בסוריה השבוע היא סופו של עידן. מאז 1963 שלטה בסוריה מפלגת הבעת', ומאז 1970 – שושלת אסד. נפילת המשטר מסמנת גם שינוי מהותי במלחמת האזרחים הנמשכת מאז 2011 ואשר גבתה את חייהם של כ-600 אלף איש ודרדרה מיליוני סורים לפליטות.

משטר הבעת' קרס במהירות, תוך פחות משבועיים. מיליציות המורדים במחוז אידליב שבצפון סוריה פתחו במתקפה נגד כוחות המשטר ב-27 בנובמבר, מיד עם כניסתה לתוקף של הפסקת האש בין ישראל לחיזבאללה. ב-8 בדצמבר כבר נכנסו המורדים החמושים לבירה דמשק ולארמון הנשיא. הנשיא אסד נמלט עם משפחתו למוסקבה. ראש הממשלה אל-ג'לאלי הודיע כי ישתף פעולה עם השלטון החדש.

נכון לעכשיו, המצב בסוריה אינו יציב. למרות הוראותיו של מנהיג המורדים אבו מוחמד אל-ג'ולאני לאנשיו להימנע מפגיעה במיעוטים ולא להשתלט על מוסדות ממשל עד להעברה מסודרת של השלטון, הוצתו ונבזזו מבני שלטון רבים בדמשק. בניגוד להמונים החוגגים שגדשו את כיכר תחריר בעקבות המהפכה במצרים ב-2011, החגיגות ברחובות דמשק כללו בעיקר גברים מזוקנים חמושים.

המורדים אינם עשויים מקשה אחת. בצד "רשות שחרור א-שאם" האסלאמיסטית של אל-ג'ולאני פועלים ברחבי המדינה עוד עשרות פלגים חמושים בעלי השקפות ואינטרסים שונים, אשר נתמכים בידי מדינות שונות. בצפון-מזרח סוריה מושל "המנהל האוטונומי" בהובלת מפלגת השמאל הכורדית, המשתפת פעולה עם מיעוטים עדתיים אחרים ועם כמה מהשבטים הערביים באזור. מאז פרוץ המלחמה בסוריה היו היחסים בין המורדים האסלאמיסטים לבין הכוחות הכורדיים מתוחים, ובימים האחרונים נהרגו יותר מ-200 איש בחילופי אש בין הצדדים.

המעורבות הטורקית

למורכבות זו יש להוסיף את המעורבות הטורקית העמוקה בסוריה. טורקיה ממשיכה בכיבוש צבאי ברצועה בעומק עשרות קילומטרים בשטח סוריה, לאורך מקטע גדול מהגבול בין המדינות. אנקרה היא גם נותנת החסות המרכזית של המורדים האסלאמיסטים אשר כבשו השבוע את דמשק. אם טורקיה תשמר את השפעתה על המורדים גם כשהאחרונים יקימו ממשלה החדשה בדמשק, יש להניח כי העימותים בינם לבין "המנהל האוטונומי" הכורדי יחריפו.

הכורדים אינם המיעוט היחיד בסוריה. במחוז סווידאא שבדרום-מזרח המדינה נהנית האוכלוסייה הדרוזית בשנים האחרונות מאוטונומיה דה-פקטו. במחוזות לטקיה וטרטוס שבאזור החוף מתגוררת אוכלוסייה עלווית גדולה, שהייתה חלק דומיננטי מהצבא ומהמיליציות הלוחמות של משטר אסד. מיעוטים אלה לא יסתדרו בקלות עם ממשלה של אסלאמיסטים סונים בדמשק, וכך גם המיעוט הנוצרי הגדול שמתגורר בעריה המרכזיות של סוריה. נוכח מתחים אלה, אין ודאות כי מלחמת האזרחים בסוריה תמה וכי מיליוני הפליטים והעקורים יוכלו לשוב בבטחה לבתיהם.

ישראל והמצב בסוריה

מאז תחילת מתקפת המורדים הפציץ חיל האוויר הישראלי מאות פעמים בשטח סוריה. תחילה כוונו התקיפות נגד יעדים של חיזבאללה ואיראן, ככל הנראה במטרה לסייע להתקדמותם המהירה של המורדים. דובר צה"ל תא"ל דניאל הגרי הכריז: "נמנע מנשק איראני להגיע לסוריה". בעקבות נפילת דמשק לידי המורדים התרחבו התקיפות האוויריות, שכוונו עתה נגד "מטרות אסטרטגיות" ברחבי סוריה: בסיסי הצבא, חיל האוויר וחיל הים הסורי, מחסני נשק ומערכות הגנה אווירית.

במקביל תגברה ישראל את כוחותיה ברמת הגולן הכבושה, ואף קידמה את צבאה לתוך שטח סוריה, תוך הפרה של הסכם הפרדת הכוחות בין המדינות. במסגרת זו כבשו כוחות ישראליים ללא התנגדות את פסגת החרמון הסורי והטילו עוצר על קוניטרה ועל שמונה כפרים בדרום סוריה כדי ליצור "רצועת ביטחון".

הסכנה הטמונה בשאיפות הכיבוש

בתגובה לפעולות אלה פרסמו השבוע המפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י) וחד"ש גילוי דעת משותף המזהיר מפני שאיפות הכיבוש הישראלי בסוריה ומהתערבות צבאית במדינה. בגילוי הדעת הודגש: "ההתנהלות הישראלית התוקפנית נגד סוריה עולה בקנה אחד עם דברי השחץ וההתפארות של ראש הממשלה בנימין נתניהו על אודות תפקידה בהפלת המשטר הסורי.

נתניהו ציין כי התקפתן של הקבוצות החמושות פרצה מיד לאחר התוקפנות הישראלית נגד לבנון. נתניהו תיאר את משטרו של אסד כמשטר 'מדכא ורודני', ובכך התעלם מתרומתו להקמת משטר דיכוי דיקטטורי בארצו שלו. זאת ועוד, נתניהו יצא בהצהרה כזאת בעודו קושר קשר תוקפני עם משטרים לא פחות דכאנים ודיקטטורים מהמשטר הסורי הקודם. דבר זה מוכיח כי לא הדאגה לשלום העם הסורי היא אשר הנחתה את נתניהו, אלא העובדה שהשלטון הסורי הקודם סירב לשתף פעולה עם התוכניות האזוריות של ארה"ב וישראל."

עוד נכתב בגילוי הדעת: "למרות הדאגה נוכח שאיפות ותוכניות אלה, ישנה תקווה גדולה לעם הסורי ולכוחותיו הלאומיים. אנו מקווים בשבילם שיתגברו על תקופת המעבר הנוכחית במהירות האפשרית ויתקדמו לעבר בחירת הנהגה לאומית סורית אשר תבטיח את אחדות העם והאומה. אנו מקווים כי ההנהגה הסורית תמלא את התפקיד המצופה ממנה בהתמודדות עם שני האתגרים המרכזיים במישורים הפנימי והחיצוני".

"האתגר הפנימי הוא הצלחתה בבניית מדינה דמוקרטית אזרחית המסוגלת לטפל בחסרונות המשטר הקודם תוך שחרור מדיכוי, פילוגים, סיעתיות, שחיתות ונפוטיזם. האתגר  של המשטר שייבחר במישור יחסי החוץ הוא שמירה על עצמאות המשטר הסורי מכל תלות והצבת האינטרסים הלאומיים והאסטרטגיים בראש מעייניו. על ההנהגה הסורית לראות כחלק בלתי נפרד מהאינטרסים שלה את הסוגייה הפלסטינית וההתנגדות לכיבוש הישראלי, זאת יחד עם התנגדות לתוכניות הנורמליזציה האזוריות במה שמכונה 'בניית מזרח תיכון חדש'". כמו כן הדגישו במק"י ובחד"ש: ״על-אף משמעות האירועים בסוריה והעניין והמחלוקות שהם מעוררים, על העיניים להיות נשואות לעזה. אסור שהדאגה תסור מדעתו של איש עד שהטבח ומלחמת ההשמדה נגד העם הערבי הפלסטיני ייעצרו ועימם הכיבוש ואסונותיו".

עוד בנושא: https://zoha.org.il/133985