מאת תמר גוז'נסקי

חילוקי הדעות, שנתגלעו בפגישתם הראשונה של ברק אובאמה, נשיא ארה"ב, ושל בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל, גרמו לנתניהו ולאהוד ברק, שר הביטחון, לחזור ולשחק שוב במשחק המאחזים הלא-חוקיים.

כמו באירועי משחק קודמים, ליעד נשלח בולדוזר צבאי, מלווה בחיילים. הבולדוזר הורס כמה מבנים אירעיים, הצלמים מצלמים, והתמונות מופצות בעולם כהוכחה לרצינות כוונותיה של ממשלת נתניהו-ליברמן להתחיל בפינוי התנחלויות בגדה. גם המשך המשחק ידוע: לא חולפות אלא כמה שעות, וחבורת מתנחלים שבה למקום ומקימה מבנים כראות עיניה, מתחת לאפו של השלטון הצבאי.

משחק המאחזים נועד להרדים את דעת הקהל העולמית, ובאותו זמן – לאפשר לממשל אובאמה להצדיק את המשך הסיוע הצבאי הגדול שהוא מעניק לישראל (3 מיליארדי דולרים בשנה), ואת טיפוח הברית האסטרטגית, שנועדה להבטיח את ההגמוניה האמריקאית באזור.

פרשנים סבורים, כי הנשיא אובאמה מחולל שינוי במדיניות החוץ של ארה"ב. כמה מהם מעריכים, כי אובאמה נחוש בהחלטתו לממש, עוד בתקופת כהונתו הראשונה, את כינון המדינה הפלסטינית בצד ישראל. אך הערכה זו עדיין טעונה הוכחה בצעדים מעשיים מצד ממשל אובאמה.

נכון לעכשיו, ממשל אובאמה לא נקט צעד ממשי להסרת הסגר הישראלי מעל הרצועה, כדי לאפשר להכניס אליה לא רק מוצרי מזון בסיסיים, אלא גם מלט וברזל, כך שאפשר יהיה לשקם את הבתים הרבים שנהרסו במלחמה. לא נשמעה עד כה אמירה של אובאמה נגד ההפקעות והבנייה באזור ההתנחלות מעלה אדומים (1E), שנועדו לבתר את הגדה.

הנשיא אובאמה, בפגישתו עם נתניהו, הציג מתווה ללחץ דיפלומטי על אירן, אך הוא לא דחה על הסף את האפשרות לנהל נגדה מערכה צבאית, שתמיט אסון על עמי האזור. אובאמה, הפועל לבלימת מירוץ החימוש הגרעיני (במשא-ומתן עם רוסיה), לא תבע מישראל לתרום את חלקה להפיכת המזרח התיכון לאזור ללא נשק להשמדה המונית.

ביקורו של אובאמה בקהיר ב-4 ביוני, בסמוך למועד בו יצוינו 42 שנות הכיבוש הישראלי שהחל ביוני 1967, הוא הזדמנות לתנופה במערכה הציבורית בישראל לפינוי ההתנחלויות, לסיום הכיבוש ולכינון השלום, שבמרכזו – מדינת פלסטין, שבירתה – ירושלים המזרחית, בצד ישראל.