רבע מהעובדים בישראל, שכירים ועצמאים, משתכרים שכר נמוך, כך עולה מהמחקר "עבודה בלא תמורה נאותה: עבודה בשכר נמוך" שפרסמו הבוקר (ראשון) שלוש חוקרות ממרכז אדוה, ישראל מירי אנדבלד-סבג, נוגה דגן-בוזגלו ואתי קונור-אטיאס. שכר נמוך או הכנסה נמוכה במקרה של עצמאים (עובדים ללא מעסיק) הוא שכר של פחות משני שלישים מההכנסה החציונית, בהתאם להגדרה המקובלת של הארגון לפיתוח ושיתוף פעולה כלכלי (ה-OECD) של המדינות הקפיטליסטיות המפוחתות.
ישראל מדורגת במקום השני אחרי בריטניה, עם 23.4% מהשכירים המועסקים בשכר נמוך. "זהו נתון מדאיג במיוחד על רקע יוקר המחיה הגבוה במיוחד בישראל", נאמר במחקר. בין 2015 ל-2022 חלה עליה בשיעור העובדים בשכר נמוך בישראל, מ-22% ליותר מ-23%.
עוד עולה מהמחקר כי התרחבות התופעה של עובדים בשכר נמוך משקפת שינויים שהתרחשו בעידן הניאו-ליברלי במדינות הקפיטליסטיות המפותחות ביניהן ישראל. אלה כוללים ירידה ניכרת בשיעור העובדים החברים באיגודי עובדים לצד הצטמצמות ענפים שמאופיינים בשיעורי התאגדות גבוהים יחסית כגון התעשייה והמגזר הציבורי והתרחבות ענפים בהם שיעורי ההתאגדות נמוכים מאד כגון ענפי המכירות והשירותים.
לכך מצטרפים תהליכי הפרטה בשירותים הציבוריים והעמקת תפיסת ה"גמישות התעסוקתית", שהתבטאו בהתרחבות של צורות העסקה פוגעניות: העסקה שעתית, זמנית, קבלנית – ובשנים האחרונות, גם עלייתה של "כלכלת הפלטפורמה" – העסקה באמצעות פלטפורמות דיגיטליות כגון וולט וגט-טקסי. תהליכים אלו יצרו מעמד חדש של עובדים פגיעים במיוחד, המכונה "פרקריאט" – פרולטרים מוחלשים ללא עבודה קבועה.
יצוין שהעלייה בשיעור העובדים בשכר נמוך התרחשה בד בבד עם ירידה משמעותית בחלקם של העובדים בעוגת ההכנסה הלאומית, לצד עליה מקבילה בתמורה למעסיקים: בסוף שנות ה-90, חלקם של העובדים בהכנסה הלאומית עמד בממוצע על 60%. בתחילת שנות ה-2000, שיעור זה הגיע לשיא של 63% בשנת 2001. מאז חלה ירידה הדרגתית, ובשנת 2024 שיעור התמורה לעובדים ירד ל-56% – הרמה הנמוכה ביותר מזה 25 שנה. בתקופה זו – סוף שנות ה-90 ועד 2022 נרשמה גם עלייה בתחולת העוני בקרב משקי בית בהם שני מפרנסים ויותר. מגמה זו מדגישה כי עצם ההשתלבות בשוק העבודה אינה מבטיחה יציאה מעוני. נתח גדול יותר הלך לרווחיות החברות עצמן ונשאר לרוב בידיים של בעלי ההון. זאת, בעוד העובדים השכירים והעצמאים מקבלים תמורה לעבודה נמוכה יותר יחסית להכנסה הלאומית הכוללת.
במבט מגדרי, שיעור הנשים העובדות בשכר נמוך גבוה באופן ניכר משיעור הגברים – 31.5% מהנשים מועסקות בשכר נמוך לעומת 15.9% מהגברים. גם שמנטרלים ממאפיינים כמו היקף המשרה והשכלה, הסיכוי של נשים לעבוד בשכר נמוך גבוה בכ-70% מזה של הגברים. הסיבה המרכזית לכך הינה בידול תעסוקתי, דהיינו ריכזן של נשים במקצועות בהם השכר נמוך במיוחד כגון טיפול, שירותים ומכירות.
אוכלוסיות שבהן נמצא שיעור גבוה במיוחד של עובדים בשכר נמוך הן עובדים מבוגרים מגיל 65 ויותר, אנשים עם מוגבלויות, גברים ערבים, נשים ערביות ונשים חרדיות. בקבוצות אלו, שיעור העובדים בשכר נמוך גבוה מ-40% ואף מגיע לכמחצית אוכלוסייה זו. שיעורים גבוהים יחסית נמצאו גם בקרב גברים חרדים, צעירים ועצמאים. מבין משלחי היד, הסיכוי הגבוה ביותר לעבודה בשכר נמוך נמצא בקרב עובדים בלתי מקצועיים, וכן בקרב עובדי מכירות ושירותים. גם פועלים מקצועיים בתעשייה ובחקלאות מצויים בסיכון גבוה להשתכרות הנמוכה.
"העבודה צריכה לאפשר קיום בכבוד – לשם כך נדרשת מדיניות הכוללת עדכון שוטף של שכר המינימום, הנמוך בישראל ביחס למדינות המפותחות וזאת במיוחד נוכח עליית יוקר המחיה, וכן חיזוק האכיפה והרחבת זכויות העובדים", קובעות שלוש החוקרות.
לעיון במסמך (41 עמודים)
https://adva.org/wp-content/uploads/2025/04/low-wage-workers.pdf
