מרכז אדוה מפרסם דו"ח חדש: שוק הדיור המפוצל, כוחות השוק, משבר הדיור והחזון הממשלתי הנשכח. המחברים הם ד"ר שלמה סבירסקי וירון הופמן–דישון. לדברי החוקרים אחת הסיבות המרכזיות למשבר הדיור היא "יכולתה של שכבה מסובבת וצרה יחסית להכתיב מהלכים בתחום הדיור". כמו כן, על פי המחקר קיים אינטרס מבני ומשותף של מוסדות המדינה והתאגידים הגדולים למנוע ירידה משמעותית במחירי הדיור.

"הגורמים המדינתיים המעורבים בשוק הדיור – משרד האוצר, משרד הבינוי והשיכון, בנק ישראל, מנהל מקרקעי ישראל והרשויות המקומיות – מהססים מאוד, אם בכלל, לנקוט צעדים של ממש למילוי הבטחותיה של הממשלה להוזיל את מחירי הדיור.
על ממשלות ישראל משפיעים גם לחצי גורמים רבי עוצמה מהמגזר הפרטי – הבנקים הגדולים וחברות הנדל"ן, שעבורם מהווה פעילותה של השכבה המבוססת בשוק הנדל"ן מקור ישיר לרווחים" נאמר בדו"ח. מחברי המסמך מציינים כי המדיניות הממשלתית הנוכחית לא זו בלבד שהיא אינה מיטיבה עם כלל הציבור, היא גם כרוכה בפגיעה במשק הישראלי בכללותו, שכן כספים שעשויים היו להיות מושקעים בפיתוח כלכלי שמייצר מקומות עבודה רבים וראויים מוסטים להשקעה בשוק הדיור.

מהדו"ח עולה כי בין שנת 2007, ערב המשבר הקפיטליסטי העולמי, לשנת 2015, הוכפלו מחירי הדירות בשעה שהשכר הממוצע והשכר החציוני עלו רק באחוזים בודדים. במקביל "משרד הבינוי והשיכון אינו משמש עוד משקל נגד לכוחות השוק". תקציב המשרד, שעמד בשנת 2000 על 9.84 מיליארד שקל, ירד ב-2015 ל-1.89 מיליארד שקל (במחירי 2015). ב-2015 עמד תקציב המשרד על 5.1% מתקציב המדינה; ב-2015 – על 0.5%.

ועוד: בעיות הדיור של האזרחי הערבים חמורות במיוחד: בשל אפשרויות הפיתוח המוגבלות, העדר תכנון והשקעה ממשלתית, מאופיינים יישוביהם בתשתיות חסרות או רעועות, צפיפות ותנאי מחייה ירודים. ככלל אין יישובים אלה נכללים בתכניות דיור כלל–ארציות.