"מערכת שירותי הרווחה בישראל מעולם לא הייתה מערכת מדינתית במלואה. לא זו בלבד אלא שהמדינה מעולם לא הגדירה זכות אזרחית לשירותי רווחה אישיים ומעולם לא הגדירה סל בסיסי של שירותי רווחה אישיים. יוצא דופן אחד הוא הטיפול הסיעודי". כך טוענים ד"ר שלמה סבירסקי ויעל חסון בפרסום החדש של מרכז אדוה: "שירותי הרווחה האישיים בעידן של צמצום תקציבי".

לדברי המחברים "כיוון שכך, שירותי  הרווחה האישיים אינם אוניברסליים; שירותי הרווחה האישיים אינם שוויוניים; חלק גדול מן המימון מגיע מתורמים יהודיים בחו"ל ולא ממשלם המסים הישראלי; מרבית השירותים ניתנים על ידי ארגונים לא ממשלתיים, עסקיים או לא עסקיים; וחלק משמעותי של העבודה מתבצע על ידי מתנדבות". ועוד:  "חלק משמעותי של השירותים, ובראשם שירותי הסיעוד, מתאפשר הודות לזמינותו של כוח עבודה נשי זול, ישראלי ולא ישראלי; הדיור המוגן לקשישים, אחד החידושים הבולטים בתחום, מתפתח באופן מקוטב ביותר, חלקו פרטי ומיועד לעשירון העליון וחלקו ציבורי ומיועד לעולים וישראלים מעוטי משאבים; ארגונים עסקיים משתלטים על עוד ועוד ענפים של שירותי הרווחה האישיים; ואילו המדינה חסרה יכולת של ממש לשמש כרגולטורית האחראית על פיקוח ובקרה".

המסמך מצביע על פערים בין היישובים בישראל בכל הנוגע לתקציב הרווחה, הנובעים משילוב של דפוס הקצאה ממשלתי המעניש רשויות חלשות ושל תלות במימון לא ממשלתי. לדוגמא: ב-2006, ההוצאה המקומית הגבוהה ביותר לשירותי רווחה, בחישוב לנפש מטופלת – 8,950 ש"ח – נרשמה באחד היישובים העשירים ביותר בישראל – סביון-גני יהודה, יישוב שרק 5% מתושביו רשומים בלשכת הרווחה. לעומת זאת, כל 25 היישובים המצויים בתחתית הרשימה הם יישובים ערביים. ביישובים אלה, ההוצאה העירונית לנפש מטופלת נעה בין 379 ₪ ל-1,200 ₪. ועוד – ביישובים אלה, התקציב הממשלתי לנפש מטופלת נע בין 300 ₪ ל-700 ₪, בהשוואה ל-4,170 ₪ בסביון-גני יהודה. במרבית היישובים הללו, שיעור הנפשות המטופלות נע בין 20% ל-40% מכלל האוכלוסייה.

המסמך המלא יופיע מחר (יום ב') באתר מרכז אדוה: www.adva.org

כנס בנושא יתקיים ביום ג' הקרוב בשעות 17:00-19:30 בבית ציוני אמריקה בתל אביב : http://www.adva.org/UserFiles/File/socialservices2008(1).pdf