בנובמבר 2024 ערכה חברת הייעוץ הביטחוני האמריקאית "אורביס" מחקר בנושא הקמת מנגנון חדש לחלוקת מזון בעזה. המחקר, אותו מימן ארגון פילנתרופי שסירב לחשוף את זהותו, הציע תוכנית לחלוקת סיוע הומניטרי בידי גופים פרטיים, שתאובטח בידי קבלנים צבאיים (קרי – שכירי חרב) אמריקאיים, בתיאום עם כוחות הכיבוש הישראליים.
ואכן, מינואר עד מרס 2025 איישו קבלנים צבאיים אמריקאיים מחסומים בעזה במהלך השלב הראשון של הסכם הפסקת האש. התפקיד שהוטל עליהם כלל פיקוח על תנועת העקורים הפלסטינים אשר שבו לבתיהם דרך ציר נצרים החוצה את הרצועה. החברה Safe Reach Solutions והחברה UG Solutions הן שתיים מהחברות האמריקאיות שהפעילו את המחסומים – צעד שנתמך בידי ארה"ב, מצרים, קטר וישראל.
בפברואר 2025 הוקם בשוויץ ובארה"ב "מוסד עזה ההומניטרי". לפי התוכנית של "אורביס", מטרתו של גוף זה היא לכסות את עלויות הסיוע במזון ולנהל את חלוקתו, בעוד אנשי ביטחון חמושים שלSafe Reach Solutions מאבטחים את אתרי החלוקה. כך עוקפת התוכנית במכוון את גופי האו"ם ואת ארגוני הסיוע הוותיקים הפועלים בעזה. יצוין כי האו"ם סירב לקחת חלק במערכת החלוקה של "מוסד עזה ההומניטרי", בשל אי-עמידתו בעקרונות הומניטריים.
תוכנית הסיוע החדשה, שהושקה ב-26 במאי, כבר לוותה ביותר מ-100 הרוגים פלסטינים, רובם מירי ישראלי, כאשר המוני פלסטינים הצטופפו בנקודות סיוע הסמוכות לעמדות צבאיות ברפיח. ב-3 ביוני פתחו חיילים ישראלים באש על פלסטינים ליד נקודת סיוע ברפיח. כתוצאה מכך נהרגו 27 אנשים ו-90 נוספים נפצעו. לאחר שלושה ימים רצופים של ירי קטלני בנקודות הסיוע, הודיע "מוסד עזה ההומניטרי" על הקפאה זמנית של פעילותו, אך חידש אותה זמן קצר לאחר מכן למרות הסכנה המתמשכת למבקשי הסיוע הפלסטינים.
הפרטה כאסטרטגיה קולוניאלית
תוכנית הסיוע הנוכחית עלולה לקדם את התוכנית הישראלית לטיהור אתני של הרצועה. לפי הנציב הכללי של אונר"א פיליפ לזריני, מודל הסיוע הישראלי עלול לגרום לעקירה כפויה של פלסטינים ולהוות פשע מלחמה. באמצעות צמצום הסיוע לאזורי חלוקה מוגדרים, מאלצת אסטרטגיה זו תושבים לנוע לדרום הרצועה, סמוך לגבול רפיח – שם ריכזה ישראל את נקודות חלוקת הסיוע – או לרעוב. כך, תוכנית זו משתמשת בסיוע ההומניטרי כנשק ומפרה את החוק הבינלאומי.
בה בעת דוחים בכירים ישראלים על הסף כל הצעה למתן תפקיד לרשות הפלסטינית או לחמאס בחלוקת סיוע או בממשל העתידי ברצועה. הדרת ההנהגה הפלסטינית מכל תפקיד נוכחי או עתידי בעזה הולמת את החזון ארוך-הטווח של ממשלת ישראל לטיהור אתני של השטח. לקריאתו של ראש הממשלה נתניהו "ליצור עזה אחרת" יעד אסטרטגי של עקירה בכפייה של האוכלוסייה הפלסטינית, פירוק מנגנוני הממשל הקיימים וחיסול כל סיכוי להקמה של מוסדות פלסטיניים חלופיים. בהקשר זה, השתלטות גורמים פרטיים על מנגנון חלוקת הסיוע היא כלי לשינוי דמוגרפי וטריטוריאלי, המעצב מחדש את עזה כמרחב הכפוף לשליטה ישראלית.
תפקידם הגדל של קבלנים פרטיים אמריקאיים במגזרי הביטחון והסיוע בעזה מבטא תפנית באסטרטגיה של ישראל לשליטה במרחב. באמצעות מיקור חוץ של תפקידים חיוניים ומסירתם לגורמים עסקיים הפועלים בתיאום עם כוחות הכיבוש, שוחקת ישראל את המוסדות הפלסטיניים והופכת את הסיוע ההומניטרי לנשק. המיליטריזציה וההפרטה של הסיוע בעזה אינן מאפיינים זמניים או פתרון אד-הוק, אלא חלק אינטגרלי מאסטרטגיה קולוניאלית שיטתית לפירוק החברה הפלסטינית ולהפיכת הממשל ברצועה לזרוע של השלטון הצבאי הישראלי, שתנוהל בידי קבלנים פרטיים.
להעניק עדיפות לארגוני סיוע מקומיים
כדי להתנגד לניסיון להפוך את הסיוע ההומניטרי לכלי בידי הפרויקט הקולוניאלי הישראלי, על גורמים בינלאומיים ומקומיים לחזק ולשקם את יכולות הממשל המקומיות. חיוני להעניק עדיפות לארגונים בהובלה פלסטינית על פני קבלנים זרים, ולתת לפלסטינים תפקיד מרכזי בעיצוב, ביישום ובפיקוח על תוכניות סיוע הומניטריות. במסגרת זו חיוני לחדש את פעילות אונר"א, כגוף היחיד ברצועת עזה המסוגל לנהל חלוקת סיוע יעילה בהיקף נרחב.
על הקהילה הבינלאומית לדחות מודלים המחזקים את השליטה הצבאית הישראלית בעזה, ולסרב לנורמליזציה של ממשלת כיבוש במיקור חוץ. תחת זאת, יש לקשור בין חלוקת הסיוע ואספקת שירותים לבין ריבונות פלסטינית. הסיוע צריך להיות כלי לחיזוק ההגדרה העצמית הפלסטינית, ולא אמצעי בידי שלטון זר.
עוד בנושא: https://zoha.org.il/138239
