ויכוח עמוק חוצה כעת את "עיר לכולנו", ויכוח המוכר היטב בהיסטוריה של תנועות המאבק בעולם: האם נכון להתמיד במאבק נגד הממסד הכלכלי-חברתי בעיר, או לנסות ולהגיע עם הממסד הזה להסדר זמני ולהצטרף לקואליציה. ויכוח זה אינו מפלג רק בין חברות וחבר המועצה (אהרון מדואל ויעל בן יפת תומכים בכניסה לקואליציה, שלי דביר מתנגדת), אלא גם בין חברות וחברי התנועה מכל שכונות העיר.
מק"י, הוועדים של סניפי חד"ש בתל-אביב וביפו, וכן חזית יפו השותפה ב-"עיר לכולנו" – הודיעו כולם מבעוד מועד על התנגדותם לכניסה לקואליציה, בטענה כי איננו רואים כי במצב הקיים יש הזדמנות לשנות את מדיניות העירייה באמצעות חבירה לרון חולדאי. אנו מעריכים כי יכולתנו להביא להישגים גדולה יותר מן האופוזיציה ("עיר לכולנו" בחמש שנות אופוזיציה הובילה להישגים גדולים, ובוודאי גדולים משל סיעות הקואליציה), וחושבים שזו גם הדרך היחידה להרחבת המאבק לצדק חברתי בעיר בשנים הקרובות, ולקראת הבחירות הבאות. להערכתנו, תומכים בעמדה זו לא רק רוב בקרב חברי התנועה הרשומים בה, אלא גם רוב גדול בהרבה בקרב פעילי התנועה שטרם הסדירו את חברותם, וחשוב לא פחות – רוב מוחלט בקרב מצביעי "עיר לכולנו" בבחירות האחרונות.
כזכור, ההתנגדות למדיניות ולפרקטיקה של חולדאי הייתה הדגל המרכזי של "עיר לכולנו" במסע הבחירות האחרון, ומשום כך ומשום עמידתנו באופוזיציה עד כה, זכינו באמון הבוחרים.
הדמוקרטיה הפנימית בתנועה
באסיפה כללית של התנועה שהתקיימה לאחרונה, נערכה הצבעה בדבר הכניסה לקואליציה. רק כשליש מחברי התנועה הרשומים השתתפו בהצבעה זו. בקרב המצביעים, היה אומנם רוב לכניסה לקואליציה, אך רבים נמנעו מהשתתפות בהצבעה זו, במחאה על ההליכים הבלתי תקינים בקביעת האסיפה וספר הבוחרים בה (ובכלל זה: פרסום ההזמנה לאסיפה רק יומיים מראש, העובדה שנוסח ההסכם לא הובא לעיון החברים, אי סדרים בקביעת ספר הבוחרים, ואי מתן זכות הצבעה לחברי חזית יפו). היו גם שנמנעו מהצבעה, מתוך מחשבה שאין הגיון להכריע ברוב קטן בשאלת יסוד כזו הנוגעת לדרכה הפוליטית של "עיר לכולנו", והערכה כי תנועה חצויה ממילא לא תוכל להתלכד סביב שום החלטה שעשויה להתקבל. מטעמים אלו גם פעילות ופעילי מק"י נמנעו מלקחת חלק בהליך ההצבעה, אף שהגענו לאסיפה על מנת לשתף בעמדותינו, ולשמור ככל האפשר על אווירה עניינית בוויכוח הזה.
"עיר לכולנו" קמה על בסיס הכרה שקבוצות המאבק בעיר אינן מסוגלות להתמודד לבדן מול הממסד, וכי הדרך היחידה להביא להישגים ולשינוי מדיניות היא במאבק משותף: מאבק משום שהתנהלות הממסד היא מדיניות מכוונת, שתשתנה רק אם נצליח לכפות זאת; ומשותף הן משום שהבעיות הן ביסודן משותפות (העדפת ההון על פני התושבים, העדפת הרכב הפרטי פני על התחבורה הציבורית, העדפת השלטון הריכוזי על פני הדמוקרטיה העירונית, ועוד), והן משום שהדרך לשנות את יחסי הכוחות בעיר היא באחדות אלה הנאבקים על דמותה.
סביב שני עקרונות אלה נחלקים כיום המחנות ב-"עיר לכולנו". מול העמדה הדוגלת במאבק משותף, מוצע על ידי התומכים בכניסה לקואליציה להגיע כעת להסדר מקומי, ולהשהות את המאבק הכולל לטובת הישגים נקודתיים. יש לומר גלויות, כי אפילו הישגים כאלה אינם מובטחים – לא הוצגה עדיין כל טיוטת הסכם, ואף לא אחת מהדרישות של "עיר לכולנו" לא תוקצבה בתקציב העירייה, אשר אושר לאחרונה. להערכתנו, כשם שאין אפשרות מעשית שתומכי המאבק המשותף יוותרו על המאבק, או יוותרו על עקרון השותפות, כך גם אין אפשרות לכפות על המעוניינים בהסדר מקומי להתמיד כעת במאבק ובשותפות. לכן, שאלת ההליך הדמוקרטי הפנימי ב-"עיר לכולנו", או שאלת השתלשלות הכניסה לקואליציה, הן שאלות משניות. למעשה, מרגע שהתגבשו שני הקטבים הפוליטיים האלה בתוך התנועה, מצב הפילוג הפך למציאות.
מה יש לעשות כעת?
שלי דביר, ואחריה אמיר בדראן, עומדים לשמש חברי אופוזיציה בשנים הקרובות. אנו מעריכים שאליהם יצטרפו גם חברי מועצה נוספים, ככל שיתאכזבו מהבטחות חולדאי ויתייאשו מהניסיון "להשפיע מבפנים". זהו התהליך האופייני למחזור החיים העירוני, ובהתקרב הבחירות ודאי יתפוס תאוצה. עד אז, מוטלת על דביר ובדראן האחריות לשמש פה למאות אלפי תושבי העיר הנאבקים על דמותה מול ממסד דורסני. הם יוכלו לעמוד במשימה הזו רק בתמיכה של תנועת פעילות ופעילים – תנועה מגוונת הכוללת תושבות ותושבים מכל חלקי העיר, נציגי ונציגות מאבקים, פעילים ותיקים וצעירים. "עיר לכולנו" הדגימה כי שיתופי פעולה כאלה בהחלט אפשריים, ושניתן באמצעותם גם להגיע להישגים גדולים. בהקשר זה נדגיש במיוחד את השותפות היהודית-ערבית שהושגה ב-"עיר לכולנו" ערב הבחירות האחרונות. חבירת חזית יפו ל-"עיר לכולנו" הייתה פרי תהליך התקרבות ארוך, וזהו נכס עצום של תנועת המאבק בעיר שיש לשמור עליו ולחזקו כעת.
כשם שדביר ובדראן עומדים לייצג את כל תושבות ותושבי העיר, כך גם התנועה שתעמוד לצידם מוכרחה להיבנות כתנועה המשותפת לכל תושבי ותושבות העיר, ובכלל זה יהודיות וערביות, יהודים וערבים.
בדרך הזו יש ללכת. לגבי השאלות כיצד לבנות את התנועה הזו? איך יתקבלו בה ההחלטות? כיצד להמשיך ולהרחיבה? – לגביהן אנו צריכים לתת תשובות ביחד, תוך תיאום ושיתוף מלא. חשוב להתחיל במלאכה זו כבר בשבועות הקרובים.
הפילוג הנוכחי ב-"עיר לכולנו" ניזון מאווירת הייאוש הפוליטי, ועלול גם להזין אותה. זו בעינינו סכנה גדולה, וסיבה נוספת לא להרים ידיים. אנחנו במק"י בטוחים שדרך המאבק המשותף היא המפתח לשינוי פני החברה. תנועת "עיר לכולנו" ופעילותה בשנים האחרונות הן בעינינו הוכחה נוספת לכך. התנועה הטביעה בשנים האלה חותם עמוק על החיים בעיר, הגיעה במאבק בלתי מתפשר להישגים מיידיים חשובים, כופפה את מדיניות העירייה בנקודות רבות, ויצרה עבור העיר תקווה לשינוי.
אנחנו נמשיך בדרך זו של חבירה לכל מאבק עירוני למען שוויון ולמען צדק חברתי וסביבתי, ונמשיך בדרך זו של חיבור המאבקים לכוח מלוכד שיאבק על החיים בעיר הזאת.
עד הניצחון, תמיד!
גילוי הדעת של סניף תל-אביב של המפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י)
