הלשכה הפוליטית של המפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י) ומזכירות החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון (חד"ש) דנו לאחרונה בנפילת הממשלה ובבחירות לכנסת ה-20, שיתקיימו במארס 2015.
חד"ש בירכה על נפילתה של ממשלת נתניהו–בנט–לפיד–ליברמן, לאחר שזו הגיעה למבוי סתום בכל המישורים: במישור המדיני – סרבנות השלום הצודק, הכשלת המשא–ומתן עם אש"ף, העמקת ההתנחלויות ומלחמת הדמים בעזה; במישור החברתי – העמקת העוני והפערים המעמדיים והיעדר תשובות למשבר הדיור ולמשבר החברתי; ובמישור האזרחי – החרפת החקיקה האנטי–דמוקרטית והגזענות נגד המיעוט הלאומי הערבי–הפלסטיני בישראל.
עשרות סקרים מצביעים בשבועות האחרונים בעקביות על התחזקות חד"ש, ומנבאים לה 5 מנדטים לפחות. עם זאת חד"ש רואה כי צו השעה הוא בריתות רחבות ככל האפשר, עם כוחות ברחוב הערבי וברחוב היהודי כאחד, במטרה לחסום את דרכו של הימין הפאשיסטי לחזור לשלטון.
חד"ש מקיימת מגעים עם הכוחות הפוליטיים ברחוב הערבי, ועם כוחות ואישי ציבור בקרב הכוחות המתקדמים היהודים, במטרה לגבש רשימה ערבית–יהודית רחבה ככל האפשר, שתאחד את כל הכוחות האנטי–פאשיסטיים בזירה הפוליטית בישראל, ותתרום ליצירת גוש חוסם לימין.
דגש מיוחד ניתן להעלאת אחוז ההצבעה ברחוב הערבי, שעומד כיום על כ-50% בלבד. העלאת שיעור ההשתתפות של האזרחים הערבים משמעותו תוספת של 5-3 מנדטים לגוש החוסם. חד"ש מדגישה כי בכל ברית שהיא תהיה חלק ממנה, היא תעמוד על מצעה הפוליטי ועל ערכיה המתקדמים, ועל הרכבה היהודי–ערבי.