המפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י) וחד"ש (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון) אבלות על מותו של הסופר, המחזאי והעיתונאי סלמאן נאטור שנפטר אתמול (שני) בבית החולים כרמל בחיפה והוא בן 66. נאטור, יליד דאלית אל־כרמל, כתב עשרות ספרים ועסק רבות במעמדה של התרבות הערבית–פלסטינית בישראל. הלווייתו נערכה אמש בבית העם בדאלית אל־כרמל. מבין ספריו של נאטור: "הולכים על הרוח", "מאחורי המילים", "סופר זעם – מונולוג ישראלי". בסך הכל פרסם נאטור קרוב ל-30 ספרים, ביניהם ספרי פרוזה, תרגומים, ומסות ביקורתיות בנושאי תרבות וחברה.

הסופר סלמאן נאטור (צילום: מיראס נאטור)

נאטור למד בחוג לפילוסופיה באוניברסיטת חיפה וערך את מדור התרבות בעיתון "אל־איתיחאד" ואת הירחון לספרות ערבית "אל ג'דיד". כמו כן, היה פעיל במפלגה הקומוניסטית ובחד"ש; וב-1982 נמנה עם ועד הסולידריות של תושבי רמת הגולן הסורים ששבתו במחאה על סיפוח הגולן לישראל. בשל כך הוטל עליו מעצר בית למספר חודשים. במשך שנים גם שימש מנהל של מכון אמיל תומא ללימודים פלסטינים וישראליים שמקום מושבו בחיפה. ב-1986 נמנה על מייסדי ועד היוצרים הישראלים והפלסטינים נגד הכיבוש, והיה יו"ר ארגון "אעלאם" לתקשורת ערבית, וחבר עמותות נוספות כגון "איגוד כללי של סופרים בישראל" והעמותה לפיתוח המוזיקה הערבית.

נאטור תירגם כמה ספרים מעברית לערבית, בהם "הזמן הצהוב" מאת דויד גרוסמן ו"שיחות על מדע וערכים" מאת פרופ' ישעיהו ליבוביץ'. נאטור כתב גם חמישה מחזות שהועלו בין היתר בנצרת, בתיאטרון הפלסטיני אל–חכוואתי שבמזרח ירושלים וכן בתיאטרון יפו, שבו העלה את הצגת היחיד שלו "זיכרון". בין מחזותיו "נחיתת אונס" שביים מאזן ע'טאס ו"הזת אל־ע'ורבאל" שביים סלים דאו. בכינוס שנערך במסגרת פסטיבל עכו האחרון ועסק ביהודים ובערבים בתיאטרון הישראלי הדגיש נאטור שיש להפסיק את החיפוש אחר סטריאוטיפים של ערבים ויהודים על הבמה ולבחון את הדמויות כבני אדם שווים. "איך אפשר ללכת להצגה שיש בה מוחמד והוא לא אוכל חומוס אלא המבורגר? איך אפשר לקרוא ספר שיש בו יהודייה שקוראים לה רחל ושלא הייתה חיילת במחסום? יש דברים שצריך לפתוח את הראש ולחפש איך להביא את בני האדם כבני אדם", אמר.

עם פרסום דבר מותו מסר ח"כ דב חנין (חד"ש – הרשימה המשותפת) ומראשי מק"י: "חברי הסופר סלמאן נאטור, בן דלית אל כרמל, הלך היום לעולמו. סלמאן היה יוצר מחונן, כשרוני, מחדש ובעל חוש הומור. הוא ידע תמיד להתייצב בצד הצדק, עם המוחלשים, למען שלום ושוויון בארץ הזאת. אני איבדתי היום חבר אבל ברור לי שהאובדן הפעם הוא של כולנו. קראו את דבריו של סלמאן בכנס שהתקיים באוניברסיטת תל אביב לפני בחודש אוקטובר האחרון : 'האדם שרוצה להישאר פה לתמיד לא צריך כוח, נשק ופצצת אטום, הוא צריך החלטה מודעת ורצון עז לכבד את המקום הזה, לכבד אותו בעפר שבו והעצים בתוכו, האוויר והים וההר שלו וגם לכבד את הילד הקטן שגדל כאן והאדם ששייך לכאן'".

יו"ר ועדת המעקב העליונה של הציבור הערבי בישראל, מוחמד ברכה, פרסם הודעה ובה נאמר כי מותו של נאטור היא "אבידה גדולה לספרות ולתרבות. נאטור היה נציגו המובהק של הדור השלישי של היוצרים לאחר הנכבה". "כל מי שפגש אותו יזכור את ההומור השופע שלו, את סיפוריו הנהדרים ואת כוח החיות שלו, ואת ראייתו הנוקבת את המציאות העברית–ערבית והיהודית־פלסטינית", ספד לו הסופר אלמוג בהר בעמוד הפייסבוק שלו. יצוין שסיפורו האחרון של נאטור בתרגום לעברית, ראה אור בגיליון היובל לשבועון הקומוניסטי "זו הדרך", שפורסם בחודש ספטמבר אשתקד.

לסיפור שכתב סלאמן נאטור ושפורסם בגיליון היובל של "זו הדרך" (עמ' 82):

http://maki.org.il/he/wp-content/uploads/2015break/08/ZuS2015.pdf