לדברי המומחה לבטיחות: "נפגשנו לאחרונה עם פועלים ממפעל המייצר משטחי עץ המשמשים להובלת סחורות. העובדים סיפרו שהמעסיקים אינם מכירים בהם כעובדיהם, בטענה שהם עובדים אצל קבלן פלסטיני. חשוב להבהיר כי על פי חוק הפיקוח על בטיחות בעבודה, האחריות על שמירת חוקי הבטיחות בעבודה מוטלת על המעסיק אשר אצלו בחצר ארעה התאונה גם כאשר העובד מועסק באמצעות קבלן. במפעל המדובר העובדים מדווחים כי מתרחשות תאונות עבודה ללא הפסק. הם תארו תאונות בהן אצבעות נקטעו, ותאונות מפגיעות מסמרים. חלק גדול מהתאונות הינן תוצאה של נפילת מטענים כבדים שהעובדים נושאים. אחד העובדים שאצבעו נקטעה בעבודה מספר שכשקרתה התאונה המעסיק שלח אותו אל המחסום הצבאי הקרוב והורה לו להודיע שהוא נפצע בבית ולא בזמן העבודה, אחרת- יפוטר. המעסיק הבטיח לכסות את הוצאות הטיפול הרפואי וכן לשלם לעובד פיצויים מתאימים. העובד לא זכה לכל פיצוי והמעסיק לא כיסה את ההוצאות הרפואיות, יתר על כן, הוא ניכה משכרו את ימי המחלה בהם נעדר מעבודתו".
עוד בדו"ח: קורותיהם של חמישים פועלים פלסטיניים העובדים במפעל הנמצא באזור התעשייה שליד טול-כרם המכונה "ניצני השלום". כל הפועלים סובלים מכאבי גב. הסיבות העיקריות לכאבים הן נשיאת משאות כבדים וישיבה בלתי נוחה למשך שעות ארוכות. אבחון המחלה המקצועית איננו פשוט, כי יש לערוך בדיקות רבות ולקבל חוות דעת מומחים. "לפיכך, אין ביכולתנו לקבוע באופן החלטי כי התופעות מהן סובלים הפועלים הינן מחלות תעסוקתיות, אולם, קשה להתעלם מהעובדות בשטח המראות כי מרבית הפועלים במפעל סובלים מפריצת דיסק. כשמרבית העובדים במקום מסוים סובלים ממחלה אחת, הינו סימן למחלה תעסוקתית" כתב אבו יוסף והוסיף: "המעסיקים מנצלים את עובדיהם עד כלות. וכשכוחותיהם אוזלים, מפטרים אותם. הפועל עבד אללה אלקטאוי עבד כמה שנים במפעל המשטחים שתפקידו היה נשיאת לוחות עץ כבדים ממקום למקום. אלקטאוי החל לסבול מכאבי גב ואחרי תקופה לא היה מסוגל יותר לשאת את הלוחות. הוא התלונן בפני מעסיקו וביקש שיתנו לו תפקיד קל יותר. המעסיק בתגובה פיטר את העובד מיד".
במפעל אחר, ליצור פילטרים לניקוי מים מזוהמים הנמצא באותה התנחלות, העובדים מועסקים בתנאי עבודה המסכנים את בריאותם. לדברי אבו יוסף "אין אנו זקוקים לוועדות מומחים בכדי לזהות שהעובדים חשופים לסכנה של תאונות עבודה או מחלות מקצועיות. רובם מתלוננים על כאבים שונים, במיוחד במערכת הנשימה, בעיניים ועל לחץ דם גבוה. חלקם סובלים מסימפטומים כגון: שמיעה חלשה, מחלות עור, דיכאון, ורידים בולטים ברגליים ומחלות נוספות הידועות במרבית מדינות העולם כמחלות מקצועיות. אין במפעל אזור המיועד למנוחת העובדים. הם אוכלים בעמדת העבודה ונחשפים לסכנת הרעלה בחומרים עימם המזון בא במגע. הדבר נכון במיוחד לגבי הצבעים המועסקים שעות ארוכות ביום בתנוחה אחת, בצריף סגור ללא אוורור וללא כל הגנה מרעש רם מהמכונות".
"אז, מה עושים?" כשהציג ערפאת עמרו מעמותת קו לעובד את השאלה בפני העובדים, הם התלבטו ארוכות בתשובתם. אחד מהם סיפר לנו את עלילותיו עם מנהל מפעל משטחי העץ באומרו: "כשפנתה קבוצה של עובדים לראיון עם המנהל ובקשה לשפר את תנאי עבודתם ולספק אמצעי הגנה לכפות הידיים מפני קטיעת אצבעות, הייתה תשובת המנהל פסקנית: 'זה מה יש, ומי שלא מוצא חן בעיניו יכול ללכת הביתה'". העובד הוסיף: "אנחנו לא מעיזים לבקש את זכויותינו מפחד פיטורין. אנו מעדיפים לשתוק ולעבוד בתנאים קשים מאוד, וזאת למרות שאנו מודעים לגודל הסכנה".
