עשר שנים בדיוק לאחר פיגוע הדקירה שאירע במצעד הגאווה בירושלים, שוב מכה האלימות ההומופובית: אותו הדוקר, ישי שליסל, הגיע שוב עם סכין למצעד, פחות מחודש לאחר שחרור מן הכלא, דקר שישה מהצועדים ואחת מהם: שירה בנקי מתה אתמול (ראשון) מפצעיה.
גופתו של הפעוט עלי דוואבשה מהכפר הפלסטיני דומא (צילום: אקטיבסטילס)
פרץ אלימות רצחנית זה הגיע על רקע קמפיין שטנה שנוהל נגד מצעד הגאווה בידי הארגון הכהניסטי להב"ה ("למניעת התבוללות בארץ הקודש"), שפעיליו ידועים בירושלים כמי שמפטרלים במרכז העיר ומתקיפים באלימות צעירים ערבים.
שעות ספורות לאחר מכן, הושלך בקבוק תבערה לבית משפחת דוואבשה בכפר הפלסטיני דומא, הסמוך לשכם. הפעוט עלי, בן שנה וחצי, נשרף למוות, ובני משפחתו נכוו קשה בכל חלקי גופם. במקום רוססו כתובות "תג מחיר".
האלימות ההומופובית והטרור האלים נגד ערבים – לא נחתו מהשמיים, אלא הם תוצר של הסתה. יש מי שטוענים שמדובר בסך הכל "בעשבים שוטים". אבל האמת היא, שזהו גן שלם של עשבים שוטים, שמולידים פירות באושים של אלימות, אחרי שהושקו בליטרים של הסתה. ניתן להפריד את אירוע הדקירה בירושלים מההסתה שקדמה לו. ההסתה הזאת לא באה מהשוליים, אלא מלב לבו של הממסד הפוליטי. כשסגן השר אלי בן דהן מהבית היהודי אמר שנישואים חד–מיניים הם "מתכון לחיסולו של העם היהודי", הוא התיר את דמם של בני ובנות הקהילה הגאה. כשבצלאל סמוטריץ', מי שניהל את קמפיין ההסתה נגד המצעד בירושלים וכינה עצמו "הומופוב גאה", הופך לסגן יו"ר הכנסת ולחבר בקואליציה, הדבר מהווה לגיטימציה להסתה ולאלימות. כאשר מוטי יוגב, חבר כנסת ולשעבר מזכ"ל תנועת בני עקיבא, משתמש במעמדו בלב הממסד כדי לקרוא לעלות עם דחפורים על בית המשפט העליון, יש מי ששומע ומבין כי קיבל היתר לנהוג באלימות.
ההסתה שהובילה לדקירה במצעד הגאווה בירושלים, היא אותה הסתה שהובילה להצתת ביתם של בני משפחת דוואבשה בכפר דומא. האלימות הגזענית והאלימות ההומופובית צמחו על אותה קרקע פורייה של כיבוש, הסתה ושנאה. אותם כוחות קיצוניים שהניפו סכין על מצעד הגאווה בירושלים, הם גם אלה ששפכו מיכל דלק על בית בדומא.
בימים האחרונים נשמעו גינויים רבים מכל קצווי הקשת הפוליטית. אבל את המציאות לא מספיק לגנות. את המציאות צריך לשנות. בשביל שינוי אמיתי של המציאות, צריך למחוק כל זכר לאי–שוויון. בשביל לשים סוף להסתה ולאלימות כלפי קהילת להט"ב (לסביות, הומואים, טרנס ובי) נחוץ להיאבק בכל צורות האפליה המופנות נגדה. בשביל לשים סוף לאלימות ולהרס שזורעים רוצחי "תג מחיר", יש לסיים את השליטה בעם הפלסטיני, לשים סוף לכיבוש ולחתור לשלום צודק, על בסיס הקמת מדינה פלסטינית בצד ישראל.
מול השיטפון הגזעני והאלים הזה, נחוץ לבנות סכר חזק של דמוקרטיה – של יהודים ושל ערבים, של הפריפריה ושל המרכז, של להט"ב ושל כולם – כדי להגיד בקול ברור: עד כאן! שוויון זכויות זה לכולם!
