תופעה מוזרה מתרחשת בימים אלה בישראל. בעוד מעט יותר מחודש יתקיימו בחירות לכנסת, שהוקדמו בגלל חוסר היכולת של הממשלה הקודמת לתפקד. בחירות אלה יתקיימו רק חודשים ספורים לאחר המלחמה העקובה מדם שיזמה הממשלה בעזה, אליה נלווה גל של גזענות אנטי-ערבית ושל הסתה אלימה בממדים שטרם נראו כאן. מצוקת הדיור ובעיית יוקר המחייה – אשר הוציאו מאות אלפים לרחובות לפני פחות מארבע שנים – לא פחתו, ושיעורי העוני נותרו גבוהים. אך כל הנושאים הקריטיים האלה אינם על סדר היום של מפלגות הממסד.

מערכת הבחירות הנוכחית מתאפיינת בהתעלמות כמעט גמורה מכל הנושאים האלה, אשר השפיעו ומשפיעים על חייהם של אזרחי המדינה, ובמקום זאת – השיח הפוליטי של "המחנה הציוני" ומרצ נגרר אחרי סדר היום הפוליטי של נתניהו והימין.

בנימין נתניהו, אחד מראש הממשלה המסוכנים שקמו במדינת ישראל (והיו רבים כאלה…), עוסק בתוקפנות רבה במיחזור "איום הפצצה האיראנית" – לתפארת המחנה הרפובליקאי בקונגרס. נתניהו מנסה בכל כוחו לשבור ימינה ויחד עמו, ברוח האופורטוניסטית המאפיינת אותו, קם לישראל מועמד חדש לשר הביטחון, לא אחר משר החוץ אביגדור ליברמן. אם נתניהו מיידע אותנו "על האיום האיראני", ליברמן בטוח שיידע "איך לטפל" בו.

זה הרגע להזכיר שהממסד הישראלי החל לדבר על "האיום האיראני" עוד ב-1979… לפני 36 שנה! אז, בחודש יוני פרסם "מעריב" בכותרת הראשית "האייתולה חומייני עוסק בייצור פצצת גרעינית בסיוע מדענים גרמניים". כותרת המשנה באותו גיליון עסקה בהכרזתו של ראש הממשלה יצחק שמיר  על כך שלא "יהיו ויתורים לערבים ביהודה ובשומרון".

מצער שנוכח זאת, שמפלגות רבות מתחרות זו בזו לא בהצגת מצעים מפורטים, אשר מתווים פתרונות למצוקות הפוליטיות והחברתיות, אלא בשריון ידוענים ברשימותיהן: העיתונאים שרון גל ברשימת "ישראל ביתנו" וינון מגל ברשימת "הבית היהודי", האלוף במילואים יואב גלנט ברשימת "כולנו", שדר הספורט זוהיר בהלול שנבחר ברשימת "המחנה הציוני", ועוד.

על רקע זה, בולטת העובדה כי הרשימה המשותפת – במסגרתה מתמודדת חד"ש – מתעקשת לעסוק בעיקר. הרשימה המשותפת מדגישה כי העיקר במערכת הבחירות הזו הוא למנוע מהימין לחזור לשלטון, ולשם כך – נחוץ להגביר את ההשתתפות בבחירות של האוכלוסייה הערבית ושל כל מי שמבקשים אחר חלופה לממשלה-אחר-ממשלה של כיבוש, גזענות והעמקת פערים חברתיים.

הרשימה המשותפת מדגישה את הצורך לבלום את מתקפה החקיקה הגזענית, המצמצמת את המרחב הדמוקרטי בישראל, ואת הסכנה של הידרדרות למלחמה נוספת.

ראש הרשימה המשותפת, איימן עודה (חד"ש), אמר לאחרונה, כי "אנחנו, האזרחים הערבים בישראל, לא יכולים להביא את השינוי לבד. אבל הוא גם לא יכול לבוא בלעדינו". מסר חשוב זה ראוי שיהדהד, שיישמע, ושיגבר על המולת המיחזור של "האיום האיראני".

הרשימה עומדת להתפרסם בגיליון השבוע של זו הדרך