הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי, בראשות ח"כ עאידה תומא–סלימאן (חד"ש–הרשימה המשותפת) דנה ביום שלישי האחרון בדו"ח מקיף שחובר ע"י ארגון "בזכות" ואיגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית שכותרתו "טראומה בטיפול: פגיעה מינית ואשפוז פסיכיאטרי". נציגות "בזכות" והאיגוד למרכזי סיוע, הציגו בוועדה את עיקרי הדו"ח והמלצותיו. לוועדה נמסר כי התקציב החד פעמי של שלושה מיליון שקל שהוקצה לטובת מיטות אשפוז ייעודיות לנפגעות תקיפה מינית עומד להסתיים.
מנהלת המחלקה לעבודה סוציאלית בריאות הנפש במשרד הבריאות, עו"ס חיה ישראל, ביקשה מהוועדה כי חשוב לדאוג לתקציב להמשך קיום המיטות וכן למימון ליווי לצוותים המטפלים. יו"ר הוועדה, השיבה לה כי הייתה בטוחה שכנציגת המשרד תבוא לדיון עם בשורה על תקציב, במקום לבשר רק שזה הסתיים. לדברי יו"ר הוועדה "הרשות למעמד האישה לא אמורה לתקצב מיטות בבתי חולים, אבל עשתה את זה כדי לפרוץ את הדרך. לא מתקבל על הדעת שבמקום להיאבק על תקציב, שאי חידושו זה עניין של חיים ומוות לנשים רבות, באים נציגי המשרד ואומרים כבדרך אגב שהתקציב עומד להיגמר. זה אחריותכן להרעיש עולמות ולהיאבק, ואנו כמובן נצטרף אליכן. ראש הממשלה, שר האוצר ושר הבריאות חייבם להפסיק לחלק נדבות ולעשות טובות, ולהכניס נושא כה חשוב לבסיס התקציב של משרד הבריאות, כבר בתקציב הקרוב".
יצוין שכלל משתתפות בדיון הביעו בהסכמה מלאה לגבי כך שאשפוז היא הברירה האחרונה בכל הנוגע לטיפול בקורבנות תקיפה מינית, אשר צריכה להתבצע רק ברגעי קיצון של סימפטומים המתפתחים כתוצאה מהתקיפה. אחת ההמלצות של הדו"ח היא כי האשפוז יתבצע בהפרדה מלאה בין גברים לנשים, בעוד כיום אין זה המצב בישראל.
ליון גאי, אשר סבלה מגילוי עריות, ביקשה להיחשף בפני הוועדה כדי להסביר את חשיבות הכשרת הצוותים המטפלים: "החוויה העיקרית שהייתה לי מתהליך ההחלמה שהיו סביבי המון אנשים טובים, שרצו בטובתי, ולא ידעו איך לעזור וחלקם גם הצליחו לפגוע שלא בכוונה. בן אדם שעבר הכשרה גם ידע לזהות סימפטומים של פגיעה מינית, ידע לשאול בצורה הנכונה, וגם אם באותו רגע היא תגיד לו, בעתיד כן תסכים לספר". לינור לוי סיפרה גם היא את סיפורה: "ניסיתי להתאבד מספר פעמים, בעקבות פגיעה מינית, וכך הגעתי לאשפוז כפוי בגיל 16.5. נקשרתי מעל 20 פעמים וכולן ברוטאליות ואלימות. במחלקה הסגורה של המבוגרים, נקשרתי פעם אחת למעלה מ-24 שעות ולאחר מכן נתנו לי שתי זריקות ושלחו אותי לחדרי. התעוררתי, ללא יכולת לזוז, עם גבר מעלי, ולמזלי מטופל אחר העיף אותו ממני. כשהתלוננתי על המטופל שנגע בי, אמרו לי שאני מדברת שטויות. זה היחס לתקיפה מינית במחלקות פסיכיאטריות, וזו התוצאה של אי ההפרדה".
יו"ר הוועדה, ח"כ תומא–סלימאן, סיכמה את הדיון: "אני עדיין תוהה איך אפשר להחליט על מדיניות של הפרדה רק בלינה ועוד להתעקש על זה? הגיע הזמן לנער את המערכת ואי אפשר לשתוק על זה יותר, מה גם שאלי הגיעו פניות מהשטח שגם העובדים שם תומכים בהפרדה אם רק יאפשרו להם. אני רוצה לקבל עמדה ברורה ממשרד הבריאות לגבי ההפרדה הטיפולית. לגבי ההכשרה לצוותים הרפואיים, אנו הרי יודעות שנשים שחוו פגיעה מינית מגיעות לכל סוגי המטפלים ולא רק למטפלים ייעודיים ולכן כולם חייבים לעבור הכשרה לזיהוי הסממנים וטיפול נכון, ועדיף כבר בשלב הלימודים". עוד הדגישה ש"יש פער עצום בין ההצהרות היפות של משרד הבריאות לתשומות שמושקעות בפועל. הפער הזה מעיד על חוסר הבנה אמיתית של מהי בריאות נשים ומהי רפואה מגדרית. זה עולה שוב ושוב בדיונים השונים שאנו מקיימות פה בהיבטים שונים של בריאות האישה. הגיעה הזמן שהממשלה תגבה את ההצהרות, כבר בתקציב הקרוב".