את פעיל השמאל הסלובני לוקה מסיץ פגשתי לראשונה לפני כשנה וחצי, אז היה בן 26 ומובטל. "רבים מהצעירים בסלובניה מובטלים", הסביר, "ובשל המדיניות הניאו–ליברלית, הממשלה אינה מסייעת לנו". בבית קפה באתונה, שם סיפר על המצב הפוליטי בארצו, היה קשה להאמין שתוך שנה וחצי בלבד ייבחר כאחד מחברי הפרלמנט הצעירים בארצו, ויעבור מלשכת העבודה לבית המחוקקים.
לוקה מסיץ נואם בעצרת בחירות של השמאל המאוחד הסלובני (צילום: השמאל המאוחד של סלובניה)
מסיץ החל את פעילותו כמארגן של "אוניברסיטת הפועלים", מעין מרכז מידע המציע קורסי ערב במרקסיזם ובהיסטוריה חברתית. בחודש מארס, חודשיים לפני הבחירות לפרלמנט האירופי, הוחלט על הקמת רשימה בשם "השמאל המאוחד", המשותפת לשלוש תנועות השמאל הקטנות שתכננו לרוץ לפרלמנט האירופי: היוזמה למען סוציאליזם דמוקרטי (בראשה עמד מסיץ), המפלגה לפיתוח בר–קיימא ומפלגת העבודה הדמוקרטית. אליהן הצטרפו גם פעילים חברתיים בלתי–מפלגתיים, בוגרי תנועת המחאה העממית נגד השחיתות משנת 2012.
"במקום שנרוץ בנפרד ונכשיל זה את זה, ושכל רסיס מפלגה בשמאל יקבל אחוז אחד, החלטנו לשתף פעולה על בסיס מצע בסיסי המוסכם על כל המרכיבים", אמר מסיץ. "המצע מורכב מ-16 נקודות, ובכללן: נגד הפרטה, בעד הלאמת הבנקים, בעד ניהול–עצמי של העובדים, בעד יציאה מנאט"ו". תביעה פופולארית נוספת שהעמידה הרשימה במרכז קמפיין הבחירות שלה, זו התביעה לשכר מקסימום: שהמשכורת הגבוהה ביותר בחברה ציבורית לא תעלה על פי 5 מהמשכורת הנמוכה באותה חברה, או לא תעלה על פי 10, אם מדובר בחברה פרטית.
רשימת "השמאל המאוחד" קיבלה תוצאה חסרת תקדים של 5.5% מהקולות. אומנם לא היה בכך די כדי לזכות בייצוג בפרלמנט האירופי, אבל המפלגות החברות ברשימה החליטו להמשיך את שיתוף הפעולה ביניהן גם בבחירות לפרלמנט הסלובני, שהוקדמו והתקיימו בחודש שעבר. יחד, הם קיוו, יצליחו לראשונה לעבור את אחוז החסימה הגבוה, העומד על 4 אחוזים.
"השמאל המאוחד" זכה בבחירות ב-6%, ולוקה מסיץ נבחר להיות יו"ר הסיעה, המונה שישה חברי פרלמנט. זו הפעם הראשונה מאז פורקה יוגוסלביה ב-1991, שפוליטיקאים המגדירים עצמם סוציאליסטים או אנטי–קפיטליסטים מכהנים בפרלמנט בסלובניה.
כיצד קרה שדווקא הפעם נכנס השמאל הרדיקלי לפרלמנט?
תפסנו את הרגע הנכון. בשנת 2012 הייתה התקוממות עממית נרחבת נגד האליטות הפוליטיות ונגד השחיתות. התקוממות לא העמידה, ברובה, דרישות חברתיות רדיקליות, והסתפקה בתביעות ליברליות כגון "להכניס פנים חדשות לפוליטיקה". הרכבו של הפרלמנט שנבחר לפני כחודש הוא ביטוי למחאה זו: 64 מתוך 96 חברי הפרלמנט נבחרו זו הפעם הראשונה. שתי מפלגות הממסד, הסוציאל–דמוקרטים והשמרנים, קרסו. המפלגה הסוציאל–דמוקרטית – שרק לפני 6 שנים זכתה ב-30.5% מהקולות, והייתה לסיעה הגדולה ביותר – קיבלה את התוצאה הגרועה בתולדותיה: 6% בלבד. הסיעה הסוציאל–דמוקרטית שוות גודל כיום לסיעת "השמאל המאוחד". מצביעים רבים שבעבר תמכו בהם, הצביעו בבחירות אלה עבורנו. להערכתי, הם ינסו להתבדל מאיתנו, ללכת ימינה, ולנסות להצטרף לקואליציה. הם לא יוכלו להתחרות איתנו בתביעות חברתיות רדיקליות, ולכן הם ינסו לחזר אחר מצביעי המרכז.
האם גם בסלובניה – כמו בארצות אירופיות רבות אחרות – התחזק הימין הקיצוני?
למזלנו, אצלנו זה לא כך. בשונה מגרמניה, צרפת, הונגריה, יוון ועוד – אצלנו אין מפלגת ימין קיצוני אשר ניצלה את הבחירות האחרונות לפרלמנט האירופי כדי להתחזק ולהתבסס.
הצלחנו לתעל ביעילות את התסכול מהממסד הפוליטי לעבר הצבעה ל-"שמאל המאוחד", במקום להצבעה ימנית–קיצונית. נוסף על כך, אין אצלנו בסלובניה גורמים כגון גל הגירה או סכסוך טריטוריאלי עם ארץ שכנה, שמהווים כר פורה להסתה של כוחות לאומניים.
אני צופה שאם נהיה עקביים במדיניותנו, נוכל בבחירות הבאות להמשיך ולמשוך אלינו את קולותיהם של האנשים, אשר בנסיבות אחרות היו עלולים להצביע לימין הקיצוני.
מה היחס כיום לרעיונות אנטי–קפיטליסטיים, בהתחשב בעברה הסוציאליסטי של הארץ?
הלך הרוחות הכללי בסלובניה לגבי העבר הסוציאליסטי הוא חיובי. בערך 60% מהציבור סבורים שטיטו הוא דמות היסטורית חיובית, ומעריכים את הניסיון הסוציאליסטי ביוגוסלביה כניסיון שהיו לו לא רק חסרונות, אלא גם הרבה יתרונות: שירותים חברתיים טובים ומקומות עבודה הוגנים. ככל שאנשים הם צעירים יותר – כך הם עוינים יותר כלפי הרעיון הסוציאליסטי, בגלל התעמולה של כלי התקשורת ושל מערכת החינוך.
עם זאת, חשוב לציין שאין פירוש הדבר שמצביעי "השמאל המאוחד" הם רק מבוגרים או קשישים, שמצביעים לנו מתוך נוסטלגיה למשטר היוגוסלבי. יש כאלה, אך אנו גם היינו המפלגה המצליחה ביותר בקרב צעירים. להרבה צעירים נמאס, והם הצביעו לנו כהצבעת מחאה נגד הממסד הקפיטליסטי והמושחת.
אורי וולטמן
הראיון עומד להתפרסם בגיליון "זו הדרך" הקרוב