רשות מקרקעי ישראל הכריזה בשבוע שעבר על המבצע "נץ הדרום 3". במסגרת המבצע חולקו מאות צווי הריסה לערבים-בדואים המתגוררים בכפרים לא מוכרים בנגב. לפקחי הרשות הצטרפו עשרות שוטרים, שגובו בהצהרות מתלהמות של השר לביטחון לאומי בן גביר. הריסות בתים אינן תופעה חדשה בנגב. מאז קום המדינה, כל ממשלות ישראל ראו באוכלוסייה הערבית בנגב "סכנה ביטחונית" ולא אזרחים בעלי זכויות שראוי להידבר עמם ולהגיע להסכמות. אך תחת הממשלה הנוכחית, תדירות ההריסות והיקפן עולים כל הזמן. לא מדובר בסתם עוד הריסות בתים: בחודשים האחרונים הורסות הרשויות כפרים שלמים בנגב. הכפר אבו עסא בוואדי סעיר נהרס כולו. תושבי הכפר אלבקיעה קיבלו צווי פינוי ותושביו נדרשים לפנותו לחלוטין עד יוני 2026.

המבצע החדש הוא חלק ממהלך שלם שמן הראוי לכנותו בשמו: טיהור אתני. הממשלה רקמה תוכניות רבות לאוכלוסייה הערבית בנגב. "תוכנית שיקלי" מבקשת לפנות את כל הכפרים הלא מוכרים ולרכז את כל אוכלוסייתם בארבעה יישובים מוכרים בסך הכל. תוכנית כביש 25 מעוניינת לפנות את כל הבדואים סביב הציר ולבנות חמישה יישובים יהודיים במקומם. אך כאשר הורסים כפר שלם ומפנים את תושביו כדי ליישב במקומם אוכלוסייה של בני עם אחר – איך אפשר לקרוא לזה בשם אחר מאשר טיהור אתני?

הרשויות מכנות את המבצע "נץ הדרום 3" – שם שנשמע כמו מבצע צבאי ומשקף את הכוונה האמתית של הממשלה: הכרזת מלחמה על האזרחים הערבים בנגב. באיזו עוד מדינה בעולם יש שר שבא לחלק בעצמו צווי הריסה ולהתגאות בהרס הבתים של אזרחים? הגענו למצב בלתי-נתפס בנגב.

הורסים ולא מסדירים

בכפר אבו עסא, לדוגמא, התגוררו יותר מ-50 משפחות – כמעט 400 איש. כאשר כפרם נהרס לא טרחה המדינה לספק להם חלופה כלשהי. הכפר נהרס לפני כשנה וחצי. כשביקרתי שם לפני כחודשיים ראיתי אנשים שגרים במכוניות. גם בכפר א-סר יש מאות משפחות שהרשויות הרסו את בתיהן מבלי לספק להן פתרונות חלופיים. תושבי הכפר ברובם גרים עכשיו במקלטים של הבתים בשגב שלום, אצל שכנים או באוהלים – שגם אותם מגיעים פקחים והורסים. אותו דבר קרה באום אלחיראן וכך עלול להיות גם בבקיעה. האם זו המדינה שמתיימרת להיות הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון?

אומרים לנו לפנות את אדמתנו, אבל לאן נלך? בנגב יש 140-130 אלף תושבים הגרים בכפרים לא מוכרים. אלה אנשים שנולדו בכפרים שלהם וגרים על אדמתם – הם לא פולשים ולא באו ממקום אחר. הם רוצים הסדרה, אך ההסדרה לא מתיישבת עם האינטרסים של הגזענים שבשלטון.  לפי תוכנית השר עמיחי שיקלי (ליכוד), כל הכפרים הלא מוכרים אמורים להתפנות לארבעה יישובים בדואיים, שממילא סובלים ממחסור בדיור ובקרקעות. רהט סובלת ממצוקת הדיור החריפה ביותר במדינה, ובביר הדאג' – לשם מייעדת התוכנית לפנות את כל התושבים הבדואים מציר 25 ומציר 40 – אין כלל תשתיות.

והנה נתון שחשוב מאוד להדגיש: לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הבדואים הם 38-37 אחוז מכלל האוכלוסייה בנגב, אך הם גרים בסך הכל על 3% משטחו. מתוך 3% אלה, יותר ממחצית הן אדמות של כפרים לא מוכרים. הנגב הוא רחב ידיים, יותר מחצי משטח המדינה, ויש בו מקום לכולם – יהודים וערבים. אפשר להסדיר את כל היישובים הקיימים ללא קושי, כי התושבים רוצים להוציא היתרים ולפעול לפי חוק. אך הרשויות מתעקשות להסתכל בנו מבעד למשקפת הביטחונית. המדיניות הקבועה של ממשלות ישראל היא "כמה שיותר בדואים על כמה שפחות אדמה".

המלחמה נגד הבדואים

מאז 7 באוקטובר אנחנו מתמודדים עם מצב קשה ואווירה גזענית חסרי-תקדים. אך המדיניות עצמה אינה חדשה: הפינוי של אום אלחיראן החל כבר ב-2019, וגם צווי הפינוי בבקיעה ובא-סר נחתמו לפני השבעת הממשלה הנוכחית. למעשה, התוכניות מהן אנו סובלים כעת אושרו ברובן עוד בימי ממשלת בנט-לפיד. אך הממשלה הנוכחית מבצעת את מדיניות ההריסה והגירוש בהתלהבות יוצאת דופן.

ההריסות משפיעות על דור שלם. לפני חודש הייתי בכפר א-סר וראיתי את כוחות המשטרה שבאו להרוס בתים של משפחת אל-עמראני. לרגע היה נדמה לי שהוציאו את כל הכוחות מרצועת עזה ושלחו אותם לא-סר. הרגשנו שהשוטרים באו לא רק כדי לבצע פקודות – הם באו חדורים תחושת נקם, באלימות ובקללות. איזה מסר זה מעביר לדור הבדואי הצעיר? כאשר ילד חוזר מבית הספר ומגלה שאין לו בית ושכל הספרים והמשחקים שלו קבורים תחת ההריסות – כיצד יגיב? זה דור שכל מה שהוא מכיר מהמדינה זה הרס ושוטרים אלימים.

המאבק של חד"ש בנגב

לחד"ש בנגב יש תפקיד מוביל במאבק העממי והפוליטי נגד ההריסות. חברי חד"ש נמנים עם ועדת ההיגוי של ערביי הנגב, ולוקחים חלק מרכזי בכל הפעולות נגד ההריסות שנעשות בשטח. בשנתיים וחצי האחרונות היה יוסף אל-עטאוונה חבר הכנסת הבולט ביותר במאבקים בנגב. גם לאחר סיום כהונתו בכנסת (פברואר 2018) הוא ממשיך לקיים ביקורי בית ולסייע לאנשים שפונים אליו.

תושבים שמקבלים צווי הריסה נוהגים לפנות גם לפעילי חד"ש כמו עו"ד שאחדה אבן ברי ועו"ד נאסר עטאוונה, שעובדים בהתנדבות למען תושבים שנעצרו כשהתנגדו להריסות הבתים. כאשר מחולקים צווי הריסה, פעילי חד"ש הם הראשונים להיות בשטח ולהתייצב לצד התושבים, ותמיד נמצאים בשטח בכל המאבקים. פעילי חד"ש לקחו על עצמם תפקיד מרכזי בארגון שלוש ההפגנות הגדולות נגד מדיניות ההריסות שהתקיימו בבאר שבע בשם ועדת ההיגוי.

אנו מסייעים ככל שאנו יכולים, אבל אי אפשר להבטיח הצלחה. הבעיה בנגב אינה בעיה של שירותים ותשתיות, כפי שפוליטיקאים מסוימים מנסים למכור לציבור. המציאות בנגב היא של מלחמה על הקיום. מערכה זו משפיעה לא רק על אנשי הנגב: אם נפסיד בה, ההשלכות יורגשו בקרב האוכלוסייה הערבית כולה. המאבק נגד הטיהור האתני בנגב הוא המאבק של הציבור הערבי כולו ושל הדמוקרטים היהודים.

הכותב הוא רכז הפעילות של חד"ש בנגב ותושב הכפר דריג'את

עוד בנושא:

מאות צווי הריסה לבתים חולקו על ידי פקחי רשות מקרקעי ישראל ברחבי הנגב