מאת אפרים דוידי

    הצעת תקציב המדינה לשנים 2009/10, לרבות גזירות "חוק ההסדרים", מלמדת, כי נתניהו נאמן לעקרונותיו: כאשר הטיטניק הקפיטליסטית עומדת לרדת למצולות הים, הוא מבטיח את מקומם של בעלי ההון בסירות ההצלה.  את  הבעיות הקשות של המשבר הכלכלי הוא מנסה לרפא באותן תרופות ניאו-ליברליות, שגרמו להחמרת מצבו.

    אהוד ברק, למשל, דורש את "הרחבת בסיס התקציב", אך באותה נשימה גם דורש להגדיל את ההוצאות הצבאיות, לרבות ההוצאות להתנחלויות ולהכנת המלחמה הבאה.

    היועץ הכלכלי של שר האוצר, פרופ' עומר מואב, התריע, כי "מה שקרה באיסלנד יכול לקרות בישראל". אבל באיסלנד הרחוקה נוהגים אחרת. לאחר שבועות של הפגנות המוניות חסרות תקדים (במדינה שמספר תושביה אינו עולה על מספר תושבי ת"א-יפו), התפטרה הממשלה השמרנית והוקמה הממשלה השמאלית ביותר בתולדותיה. במקביל הוחלט להלאים את כל המערכת הבנקאית. נכון, אנחנו לא איסלנד. בישראל בחרו האזרחים בממשלה הימנית ביותר בתולדותיה.

    לרגל ה-1 במאי, החליט נשיא ונצואלה, הוגו צ'אבס, להעניק תוספת של 20 אחוז לשכר המינימום, לקצבאות השונות ולפנסיות. הודות לשכר המינימום הגבוה ביותר באמריקה הלטינית, הצריכה גדלה תוך ימים באחוזים ניכרים, דווקא בצילו של המשבר הכלכלי. נכון, אנחנו לא ונצואלה. כאן הממשלה מתכננת קיצוצים בשכר ובגימלאות המובטלים, הנכים והילדים.

    בבריטניה ובארצות נוספות באירופה, החליטו הממשלות להעלות את שיעורי המס שמשלמים התאגידים ובעלי שכר גבוה, במטרה להרחיב את בסיס התקציב. אנחנו לא בריטניה. כאן הממשלה דואגת להקלות נוספות במס לבעלי ההון.

    בסין הרחוקה, מיישמת הממשלה מדיניות המשלבת הקמת עשרות מיליוני יחידות דיור חדשות באזורי הספר, גיוס מיליוני עובדים לטיפול בבעיות הסביבה והתארגנות של העובדים בתאגידים הזרים הגדולים – במטרת לחתום על הסכמי עבודה קיבוציים, שיעניקו תוספות שכר לעובדים. נכון, אנחנו לא סין. קודם כל, כי כידוע אין מצוקת דיור בישראל. לפי דו"ח מבקר המדינה האחרון, בידי המדינה ישנם שני מיליארד שקלים להקמת שיכונים חדשים, אבל אין היא עושה שימוש בכספים אלה. ואם לא די בכך, למעלה משלושה שבועות שובתים המנחים באוניברסיטה הפתוחה, והממשלה אינה רואה את עצמה מחויבת לקיים את חוקי העבודה אפילו במוסדות המקבלים תקצוב ממלכתי.

תוכנית חירום חברתית חלופית

    אז אנחנו לא סין, לא ונצואלה, לא איסלנד ולא בריטניה. אנחנו מדינה הנשלטת על ידי כת קנאית של חסידי הדת הניאו-ליברלית המקדשת את עקרונות השוק החופשי.

    אבל גם כאן אפשר אחרת: ניתן לקדם תוכנית חירום כלכלית וחברתית בשירות השכירים, המובטלים והגמלאים. הנה התכנית המוצעת כחלופה לתוכניות של נתניהו ועיני:

– הבטחת עבודה למובטלים על ידי איסור על פיטורים – בייחוד בתאגידים ובארגונים ציבוריים ובבעלות ממלכתית, והעלאת דמי האבטלה לרמתם לפני 2001;

– החזרת כל התקציבים שנגזלו ממערכות החינוך, הבריאות וההשכלה הגבוהה; הקפאת שכר הלימוד באוניברסיטאות;

– הקמת מערך פנסיה ממלכתי בערבות המדינה וביטול הפרטת הקרנות;

– בניית רבבות יחידות דיור לזכאים במדינת ישראל (קרי: בתחומי הקו הירוק);

– פיתוח מקורות אנרגיה מתחדשים;

– חיזוק התאגידים בבעלות ממלכתית על ידי גיוס עובדים חדשים והצבת יעדי תעסוקה ממלכתיים;

– עידוד הקמת קואופרטיבים ותאגידים בבעלות ציבורית.

    ומהיכן יבוא כל הכסף?

    ביטול הטבות המס שניתנו לתאגידים ולבעלי השכר הגבוה בעשור האחרון; העלאת מס החברות מ-25% ל-40%; העלאת השתתפות המעבידים בתשלומי הביטוח הלאומי מ-5% ל-10% משכר העובדים – זה צעד ראשון.

    ולכך חייבים להוסיף נסיגה מכל השטחים שנכבשו ב-1967 וחתימת הסכמים לשלום עם הפלסטינים והמדינות הערביות, ובכך להשיג חסכון אדיר בתקציב הצבאי.