נראה כי שרת התרבות והספורט, מירי רגב (ליכוד), שכיהנה בעבר כצנזורית הצבאית הראשית, לא הפנימה את ההבדל בין התפקיד הצבאי שמילאה בעבר לבין התפקיד הממשלתי שהיא ממלאת כיום. הצהרותיה עם כניסתה לתפקיד, כי "אם צריך לצנזר – אצנזר" ו-"לא אתן יד לפגיעה בתדמית המדינה וחיילי צה"ל" תורגמו במהירות לתכנית עבודה. כך למשל, החליטו במשרד התרבות והספורט, עם כניסתה של השרה החדשה לתפקיד, להסיר את החסות ממופע וידאו של הכוריאוגרף ארקדי זיידס, העושה שימוש בחומרים שצילם ארגון זכויות האדם "בצלם".
מירי רגב: מצנזורית צבאית לצנזורית אזרחית (צילום: דו"צ)
ואילו הנהלת העיר היהודית-ערבית חיפה החליטה, בעקבות יוזמה של סיעות הליכוד והבית היהודי במועצת העיר, על הקפאת התמיכה של העירייה בתיאטרון הערבי "אל-מידאן" ש-"העז" להעלות הצגה העוסקת בחייו של אסיר פלסטיני. שר החינוך, נפתלי בנט, יו"ר מפלגת הבית היהודי, הזדרז להצטרף גם הוא לחגיגה, והורה לבחון את הוצאת ההצגה מהרפרטואר של "סל תרבות".
סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי (ליכוד) לא נשארה מאחור, ושיגרה תלונה רשמית לממשלת שוויץ על כך שזו האחרונה תומכת בתערוכה בציריך של ארגון "שוברים שתיקה", המציגה עדויות של חיילים ישראלים ששירתו בשטחים.
מגמות מדאיגות אלה מבטאות את הכיוון אליו מבקשת להוביל ממשלתו הרביעית של נתניהו: לא רק דה-לגיטימציה של הקולות הביקורתיים בעולם, השוללים את מדיניותה של ישראל כלפי הפלסטינים והמדינות באזור, אלא גם דה-לגיטימציה כלפי החברה הישראלית פנימה, של האוכלוסייה הערבית, של השמאל העקבי, ואפילו של חששות וספקות הנשמעים מפי אישים מהממסד (למשל: ההפגנות נגד פרשן חדשות ערוץ 2, אמנון אברמוביץ', בזמן מבצע "צוק איתן", בהן נשמעו כלפיו הקריאות הקשות "בוגד" ו-"חבל שלא נהרגת במלחמה", רק משום שלא דיקלם כלשונן את טענות הממשלה ביחס למעשים שמבצע הצבא בעזה).
היקף הבעיה מלמד כי אין מדובר בשאלה "תרבותית" גרידא, וכי פתרונה אפשרי רק בהחלפת הממשלה ובשינוי הכיוון המסוכן אליו צועדת המדיניות הישראלית הרשמית.
א"ו
הרשימה פורסמה בגיליון השבוע של "זו הדרך"
