מיסוי ירוק בענף הרכב – עדיין לא מהפכה ירוקה

 

נכתב על ידי ציפי איסר איציק, מנכ"ל אדם טבע ודין.

 

כמה שעות מחייכם אתם מכלים על הכביש? על פי הנתונים הקיימים, הזמן שאנו מבלים ברכב רק הולך וגדל. מרחק הנסיעה לעבודה למשל, עלה מ-21 ק"מ בממוצע בשנת 1978 ל-29 ק"מ בשנת 2007. וזמן הנסיעה לעבודה? רק הולך ומתארך ככל שאנו מזדחלים לאיטנו בפקק. מה הפתרון המועדף על ממשלות ישראל? סלילת כבישים נוספים שגם הם בסוף יסתמו.


והנה לאחרונה, בקול תרועה רמה הכריזה הממשלה על הטלת מיסוי ירוק בענף הרכב תוך הצגת המהלך כ"מהפכה הירוקה בתחבורה". יבואני הרכב וחברות הליסינג הזדעקו ומחו כנגד מה שכינו 'הטלת מס לכל דבר ועניין' להעשרת קופת המדינה, הצבוע בירוק. גם ארגוני הסביבה בישראל, לא יצאו מגדרם למשמע התוכנית.


משק התחבורה בישראל הוא מן המיושנים בתפיסותיו ומתאפיין בתלות רבה ברכב הפרטי.
תלות זו היא המקור לשלל רעות חולות. היא מובילה לזיהום אויר הפוגע בבריאותינו. עיקר זיהום האוויר במרכזי הערים מקורו בתחבורה. היא מובילה לאובדן ריאות ירוקות ושטחים ציבוריים פתוחים אשר נגזלים מדי יום לצורך סלילת כבישים. היא מובילה ליצירת נטל כלכלי כבד למשק הנדרש לצורך פיתוח התשתיות וסלילת הכבישים. היא מובילה לפקקים המוכרים בנוף ארצנו, שגוררים אובדן משאבי אדם כמו שעות עבודה, ועוד. היא הופכת את הרחובות לבלתי נגישים להולכי רגל ולגדושים במפגעים עבור הולכי הרגל, ועל בעיית החניה הקשה בערים מיותר להכביר במילים. היא מובילה לתחלואים חברתיים רבים הנגרמים עקב חוסר הנגישות לרכב פרטי של מגזרים שלמים באוכלוסיה ובהם קשישים, מעוטי יכולת, נשים במגזרים מסוימים ואנשים עם מוגבלויות.
 

הפתרון הסביבתי והירוק הוא מערכת משולבת של אמצעי תחבורה ציבורית ומערכות הסעת המונים (רכבות מסוגים שונים, אוטובוסים מהירים, שאטלים ועוד) ותשתית לתחבורה אלטרנטיבית כמו שבילי אופניים. אבל את הפתרונות הללו "המהפכה הירוקה בתחבורה" שהציגה הממשלה לא כוללת. מה היא כן כוללת? מיסוי ירוק, ירוק לייט יש לומר. מהפכה ירוקה בתחבורה לא יכולה להיחשב כזו אם אין בה בשורה אמיתית בנוגע להשקעה במערכות להסעת המונים ובתחבורה הציבורית.

 

אף אם נכונה הגישה המטילה מס קניה שגובהו עולה בהתאמה לזיהום מכלי רכב,  ברור כי צעד זה כשלעצמו ולבדו אינו הפתרון לבעיית הפקקים בכבישים או לבעיית זיהום האוויר.
בעיית זיהום האוויר מתחבורה תיפתר רק אם מדיניות התחבורה תפסיק לעודד את השימוש ברכב הפרטי ותעמיד לרשות הציבור מערכות משולבות להסעת המונים ותחבורה ציבורית יעילה, נגישה ונקייה. הכלי של מיסוי להטלת גזירות כלכליות על הציבור ראוי הוא ויעיל כאשר הוא עומד לצד עידוד האלטרנטיבה הנכונה סביבתית. בהעדר חלופה אמיתית בדמות תחבורה ציבורית ותשתית המעודדת רוכבי אופניים כאמור, השלכותיו של המיסוי מוגבלות ביותר.
 
כאשר ההתייחסות אל כלי המיסוי תהיה כאל כלי שמטרתו לתמרץ את הציבור להעדיף חלופה סביבתית ונוחה של תחבורה ציבורית, על פני חלופה יקרה יותר ומזהמת (הכפופה לנטל מס), רק אז ניתן יהיה לראות בו מיסוי ירוק אפקטיבי. עד אז המיסוי שלפנינו נושא גוון חוור מאוד של ירוק.
 
ויש עוד עניין. נוסחת דירוג כלי הרכב ששימשה בסיס למדרג המיסוי, נקבעה ללא תהליך אמיתי של שיתוף הציבור ושקיפות. נוסחת הדירוג, השנויה במחלוקת,  מתייחסת למזהמי אוויר מסוגים שונים.  ראוי היה לקיים דווקא בנושא זה דיון רחב, שקוף ופתוח להשתתפות הציבור. "המהפכה הירוקה בתחבורה" הנוכחית מסתכמת בסופו של דבר בניסיון להביא לשינוי צרכני בקרב אותן שכבות שידן משגת רכישת רכבים חדשים. שינוי צרכני זה, הגם שהוא רצוי מבחינה סביבתית, הוא רחוק מלבשר את בוא המהפכה הסביבתית-חברתית האמיתית בתחבורה