מחקר של המחלקה למנהל ומדיניות ציבורית באוניברסיטת בן גוריון בנגב אשר התפרסם היום (ראשון) לקראת כנס שנערך בקמפוס מזהיר כי המצב הכלכלי של האוכלוסייה הבדואית בישראל חמור ביותר בהשוואה לכל קבוצת אוכלוסיה אחרת בישראל. רמת העוני של אוכלוסיה זו מגיע לכדי 80% ביישובים הלא מוכרים, ולפי המחקר הוא רק ילך יחמיר בעתיד. לפי הערכתם של החוקרים, פרופ' רפי בר-אל, ד"ר מיקי מלול וד"ר מוסי רוזנבוים, יהפוך המצב עד 2020 לבלתי נסבל מכל מבחינה אפשרית.

כפי שעולה מהמחקר, כל מועסק בדואי נושא על כתפיו עול של שמונה נפשות שעליו לפרנס, זאת בהשוואה ל-2.7 בממוצע הישראלי, ול-4.7 באוכלוסיה הערבית. כל זאת בהכנסה ממוצעת נמוכה בהרבה מהממוצע הישראלי. המצב זה מוסבר באמצעות כמה גורמים: שיעורי השתתפות נמוכים בכוח העבודה (בעיקר של נשים), שיעורי אבטלה גבוהים במיוחד, תשתיות כלכליות לא מפותחות, רמות השכלה נמוכות, ועוד. החוקרים מציעים מספר דרכי פיתרון להקלת הבעיה בעתיד. הפתרונות המוצעים הם בין היתר השבחת החינוך ורמת ההכשרות המקצועיות, שיפור רמת התשתיות, הנעת תהליך של פיתוח כלכלי על ידי מעורבות ישירה בפרויקטים גדולים, כגון הקמת מרכז שירותים ומסחר אזורי, ועידוד יזמות ופעילות כלכלית פרטית על ידי אספקת מערך שירותים תומכים כגון קרנות הלוואות.