מחקר חדש ומקיף שפרסם באחרונה מרכז אדוה בשיתוף קרן פרידריך אברט על פערי שכר מגדריים בישראל, מצביע על חסמים מבניים, תרבותיים וכלכליים המעמיקים את הפערים לאורך מחזור החיים ומשפיעים על התעסוקה, ההכנסה והפנסיה של נשים. את המחקר ערכה חוקרת המרכז, ד"ר אלינה רוזנפלד, סוציולוגית המתמחה בחקר ריבוד ואי-שוויון בשוק העבודה.
בבחינה רב־שנתית, נתוני הארגון לפיתוח ולשיתוף פעולה כלכלי של המדינות הקפיטליסטיות הגדולות (OECD), מצביעים על כך שפערי השכר המגדריים בישראל לא הצטמצמו בשני העשורים האחרונים. כך, בשנת 2005 עמד פער השכר החציוני בין נשים לגברים העובדים במשרה מלאה בישראל על 22% – כמעט זהה לרמתו ב-2022. קיפאון זה עומד בניגוד למגמת הצמצום המשמעותית שנרשמה בפערי השכר המגדריים במהלך שנות ה-90, תקופה בה עלו שיעור ההשתתפות של נשים בשוק העבודה ושיעור הנשים שרכשו השכלה גבוהה.
יותר משכילה אך לא יותר שווה
מהמחקר עולה כי פערי השכר בישראל קיימים הן במדדים חודשיים והן בשעתיים, אך הפערים החודשיים בולטים במיוחד. בקרב שכירים יהודים המועסקים במשרה מלאה, הפער בשכר החודשי החציוני מגיע ל-26% ובשכר השעתי עומד הפער על 16%. בקרב השכירים הערבים הפערים הם 21% ו-8% בהתאמה. הפערים בשכר החודשי הממוצע גבוהים יותר וחוצים את רף 30 האחוזים.
השפעת הפערים על התפלגות השכר ניכרת באופן ברור: נשים מהוות מעל 50% בעשירון השכר התחתון, אך רק כ-20% בעשירון השכר העליון. הפערים מתחדדים כאשר בוחנים את השכר של גברים ונשים הנמנים עם עשירון השכר העליון: השכר החציוני לחודש בקרב 10% הנשים המשתכרות את השכר הגבוה ביותר עומד על 27,600 שקל, לעומת 41,200 שקל בקרב קבוצת הגברים המקבילה.
ממצא חשוב במחקר של רוזנפלד הוא הקשר בין השכלה לפערי שכר המצביע על מגמה מטרידה: פערי השכר גבוהים יותר ברמות ההשכלה הגבוהות ביותר. בעוד שבקרב בעלי תעודת בגרות הפער עומד על 19%, בקרב בעלי תואר שני ומעלה הוא מטפס ל-35%. "ההישגים ההשכלתיים של נשים וגברים אינם מתוגמלים באותה מידה לאור ההסללה הקיימת בתחומי הלימוד והעיסוק שתוצאתה בידול תעסוקתי בשוק העבודה. בעוד שנשים לומדות ועוסקות בתחומי הטיפול, ההוראה והבריאות, גברים מרוכזים בתחומים הטכנולוגיים", קובעת רוזנפלד.
משלחי היד בהם קיים רוב נשי מתאפיינים בשכר ממוצע נמוך יותר. תופעה זו מבטאת לא רק פערים בהעדפות או בכישורים, אלא גם הערכת חסר לעבודה הנתפסת כ"נשית" והמתומחרת בחסר בהשוואה לעבודה שנתפסת "גברית".
תגידי איפה את גרה…
פערי השכר מושפעים לא רק ממקצוע ורמת השכלה, אלא גם מהזדמנויות תעסוקה שונות באזורים גיאוגרפיים שונים. נשים המתגוררות בפריפריה סובלות מחסמים משמעותיים עקב שיעורי בעלות נמוכים על כלי רכב, תשתיות תחבורה מצומצמות, וזמינות מוגבלת של מסגרות חינוכיות לילדים. קשיים אלה פוגעים במיוחד בנשים ערביות, אשר שיעור השתתפותן בשוק העבודה נמוך יחסית. כמו כן, הפערים המגדריים בשכר מתרחבים עם הזמן, ובמיוחד בשלב הקמת משפחה ולידת ילדים. נשים חוות ירידה בשכר ובקצב קידומן לאחר הלידה, פער שאינן מצליחות לסגור בהמשך הקריירה.
פערי השכר המתרחבים לאורך שנות העבודה משפיעים באופן ישיר על גובה הפנסיה, שכן ההפרשות הפנסיוניות נגזרות מהשכר. בהתאם, נשים בגיל פרישה מצויות בסיכון גבוה יותר לחיי עוני. מנתוני למ"ס לשנת 2022 עולה כי 36% מהנשים בגיל 65+ מקבלות פנסיה מעבודה בסך 4,646 שקל לחודש בממוצע, לעומת 46% מהגברים בגיל 67+ שמקבלים פנסיה מעבודה בסך 6,139 שקל לחודש בממוצע.
למרות תמונת המצב הלא מעודדת, יש מה לעשות ורוזנפלד מציגה בסוף המחקר בן 56 העמודים שורה של המלצות. לדבריה, "הצמצום של פערי השכר המגדריים דורש גישה מערכתית ורב-ממדית. בהתאם למורכבות התופעה, אין הפתרון יכול להתמקד רק בפרט, אלא חייב לשלב פעולות גם ברמת הארגון והמדינה". בין היתר היא מצביעה על התאגדותן של עובדות באיגודים מקצועיים כדרך מוכחת לצמצום פערי שכר.
לעיון במחקר המלא (56 עמ', בעברית):
https://adva.org/wp-content/uploads/2025/12/gender-gaps-2025.pdf
