מחאת עובדי ההוראה הנמשכת מאז תחילת השבוע לא נראתה בארץ זה שנים, אם בכלל: אין זו שביתה מאורגנת של הסתדרות או ארגון המורים, אלא התארגנות של אלפי מורות, גננות ואף מנהלי בית-ספר מן השטח המרגישים שהגיעו מים עד נפש וכי עליהן לקחת את האחריות על עתידן ועל עתיד מערכת החינוך הציבורית בידיהן.

לאחר המשא ומתן שקיימה, חזרה הסתדרות המורים ובידיה הסכם שציבור שלם תופס כמבזה וככזה שאינו מייצג את רצונותיו: על פניו הורידו את גזירת הקיצוץ משכר המורים מ-3.3% ל-0.95%, אך סכום ההפחתה עצמו לא השתנה. במקום זאת, אחוזים נוספים ירדו ממקורות שונים – הקפאת קידום בדרגות ובוותק ודחיית גמולים, אשר לפי חישובים מסוימים עשויים להוביל לירידה גבוהה אף מהמתוכננת.

אך אין להתבלבל: מחאה זו אינה נובעת רק מהקיצוצים ומההסכם המביך עליו חתמה ההסתדרות – מדובר בתסכול של עשרות שנים מן היחס המזלזל והמביש כלפי עובדי ההוראה מצד המדינה, משרדי החינוך והאוצר. הקיצוצים הנוכחיים היו רק גפרור אשר הצית מדורה שנמשחה בחומרים דליקים כבר מזמן.

המאבק כרגע מתבטא במהלך של ״שביתה איטלקית״: אלפי מורים ומורות ממשיכים להוציא אישורי מחלה ולהיעדר ממקום העבודה, ועל כן בתי-הספר נשארים סגורים מפאת חוסר היכולת לקיים יום לימודים. למרות הפרסומים באתרי החדשות השונים והערכותיו של משרד החינוך – מדובר במאות רבות של בתי-ספר וגנים אשר לא פותחים את שעריהם, זאת לפי טבלה מתעדכנת אשר מופצת בקבוצות הוואטסאפ של המאבק, בה עובדי הוראה מעדכנים בעצמם על בתי-ספר אשר נשארו סגורים.

בקבוצות המחאה שבשטח עדיין שרוי בלבול גדול וכאוס, אך כרגע מובילי המחאה – מורים ומורות בעצמם – מבקשים מכלל המוחים להתאזר בסבלנות ולהמשיך עוד מספר ימים, זאת כדי שיוכלו להתארגן כראוי למהלכים מאורגנים יותר. עד כה רתמו למאבק חברי-כנסת, אנשי תקשורת וסלבריטאים רבים אשר מפרסמים תמיכה במאבקם הראוי. גם ליווי משפטי של עורכי דין (חלקם בהתנדבות) ויועצי תקשורת כבר קיים ועובד במרץ – כך מסרו ראשי המחאה בקבוצות. הפעם נשמעים גם יותר קולות של תמיכה מצד הורי התלמידים, אשר למרות חוסר הנוחות הנגרם להם רואים את העוול אשר נעשה למחנכי ילדיהם. יותר ויותר הצהרות ומכתבי תמיכה מצד ההורים נשלחים לצוותים השונים בארץ, המועברים גם הם בקבוצות המחאה לצורך חיזוק ועידוד.

מנגד, כוחות רבים מנסים להניא את עובדי ההוראה ממחאתם ואינם בוחלים בפרקטיקות בריוניות ומאיימות: אגף השכר והסכמי העבודה באוצר שלח כבר ביום הראשון למחאה איום כי לא יכירו בימי המחלה וכי יקזזו את השכר עבור ימים אלו. הממונה על השכר במשרד האוצר, אפי מלכין, הודיע במכתב למשרד החינוך ולרשויות המקומיות כי אין לשלם עבור ימים אלו, ומשרד האוצר כבר החל לכפות דרך הרשויות המקומיות על מנהלים להעביר רשימות של מורים שנעדרו בימים אלו. לצד מהלכים אלו, שחוקיותם טעונה בירור, משרד החינוך החליט היום (רביעי) לערוך שימוע למארגני מחאת המורים.

אנשי הסתדרות קיימו מספר שיחות זום על מנת לנסות ולשכנע עובדי הוראה רבים כי ההסכם דווקא מיטיב עמם וכי עליהם לחזור לעבוד – אך ללא הצלחה גדולה. מורים אשר נכחו בפגישות הללו דיווחו על חוסר יכולתן של נציגות הסתדרות לענות על שאלות קשות של מורים ועל הזמן המועט שהקדישו לפגישות הללו. חוסר שביעות רצון זו מהתנהלות הסתדרות המורים היא טענה מרכזית העולה בקבוצות המחאה. בתוך זאת- הוציאה סיעת חד"ש בהסתדרות המורים אשר דוחה את ההסכם אליו הגיעו ההסתדרות ומשרד האוצר: "הקיצוץ נותר בלתי מקובל עלינו משום שהוא שומר על הניכוי משכר המורים", נאמר בהודעה.

עוד נאמר בהודעת הסיעה כי: "האוצר מנסה להפחית ממעמדם של המורים על ידי ניכוי שכרם וקיפוח זכויותיהם. באמצעות הסכם זה, הוא שומר על דלת פתוחה לניכויים נוספים בדרכים הערמומיות והפתלתלות בהן הוא משתמש. הוא גם מנציח את האפלייה בין מורים בבתי ספר ציבוריים למורים בבתי ספר חרדיים, עליהם אין הוא מטיל את הניכוי המוצע". בעוד שמזכ"לית הסתדרות המורים, יפה בן דוד, סרבה לדרישתם של ראשי המחאה להיפגש עמם, קראה סיעת חד"ש: "לפתוח בדיאלוג הכולל את כל נציגי המורים ולהתייעצות איתם מבלי לחתום על הסכמים כלשהם שעלולים להשפיע על תנאי החיים והמקצוע של המורים". ההודעה חתמה בקביעה כי המאבק האמיתי של הסתדרות המורים חייב להיות שמירה על כבודם וזכויותיהם של המורים.

למרות כל אלה, נראה כי הפעם אכן קורה דבר-מה שונה: האנשים העובדים שבשטח מחליטים כי הם אינם מקבלים את המצב הקיים. זהו מרד מן השטח, ללא כוח מארגן רשמי, אשר הולך ומקבל צורה מיום ליום – זהו רגע היסטורי. המורים מבינים כי הכוח נמצא בידיהם – המשק כולו תלוי בהם, ואם ימשיכו כך המדינה לא תוכל לעמוד במצב הנוכחי עוד זמן רב. בהשראתם גם עובדים אחרים במגזר הציבורי, דוגמת רופאים ועובדות סוציאליות, החלו להתארגן למחאות דומות. ביום חמישי הקרוב (8.5) צפויה להתקיים מחאה של עובדי רפואה במתכונת דומה לזו של המורות.

בכוחם של המורים לבצע שינוי היסטורי ביחס למגזר הציבורי, הן מצד המדינה והן מצד הציבור. המומנטום אשר נוצר בימים האחרונים הוא חד-פעמי ולא ברור מתי תיווצר עוד הזדמנות שכזו. יש לחזק את כל ציבור המוחים – עובדי ההוראה ואלו שיבואו בעקבותיהם – ולעשות כל אחד כפי יכולתו כדי לתרום למאבק אשר יכול לשנות את פניה של המדינה.