הסנאטור העצמאי ברני סנדרס מוורמונט, יהודי בן 74 המגדיר את עצמו כ"דמוקרט סוציאליסטי", מזעזע את המערכת הפוליטית האמריקאית בריצתו למועמדות המפלגה הדמוקרטית לנשיאות. עד לאחרונה נתפסה הילארי קלינטון, בה תומכים ממסד המפלגה ובעלי ההון, כמועמדת הבלתי נמנעת של המפלגה הדמוקרטית. איש לא האמין שמועמד המגדיר עצמו כסוציאליסט יכול להיות יותר מקוריוז בפוליטיקה האמריקאית. אבל בתחילת הבחירות הפנימיות במפלגה התברר, כי סנדרס מצמצם את הפער מקלינטון והפך איום משמעותי על מועמדותה. הסקרים גם מציבים אותו ביתרון מול הרפובליקאים, אם הוא יהיה המועמד לנשיאות.
המועמד ברני סנדרס (צילום: אתר הקמפיין)
למרות שעד לאחרונה התעלמה התקשורת הקפיטליסטית ממנו או לעגה לו, הצליח הסנאטור להביא לאספות הבחירות שלו עשרות אלפי אנשים, הרבה יותר מכל מועמד אחר. מעל לשניים וחצי מיליון אזרחים תרמו לקמפיין הבחירות שלו תרומות קטנות – יותר מלאובמה, ויותר מכל מועמד אחר לבחירות פנימיות בהיסטוריה של ארה"ב.
סנדרס ידוע זה שנים כחבר השמאלי והמתקדם ביותר בסנאט ובבית הנבחרים האמריקאי. הוא התנגד לפלישה לעיראק ופעל נגד היעדר הפיקוח על המוסדות הפיננסיים. מאז שנות השישים הוא פעיל במאבקי זכויות האזרח השונים – מאבקי השחורים, הלהט"ב ועוד.
הצלחתו המפתיעה של הסנאטור, יליד ברוקלין, נזקפת לאישיותו הישרה והכנה, אבל גם להצעות שלו, הכוללות פיקוח על המוסדות הפיננסיים ושבירת עוצמת הבנקים הגדולים, העלאת שכר המינימום, ביטוח בריאות ממלכתי לכל ולימודים בחינם באוניברסיטאות הציבוריות.
האם זו באמת מהפכה?
בכנות, לא ממש. זה אומנם מרשים שפוליטיקאי ובכלל אמריקאי אינו מתייחס לכינוי "סוציאליסטי" כמילת גנאי. אבל ה"סוציאליזם הדמוקרטי" של סנדרס הוא בסופו של דבר ניסיון להציל את הקפיטליזם מעצמו באמצעות מדיניות קיינסיאנית, לא סוציאליסטית. לדוגמא, הוא מציע להחליש את כוחם של הבנקים הפרטיים באמצעות פירוקם לבנקים קטנים יותר עם יותר פיקוח, מבלי להתמודד עם התפקיד היסודי וההכרחי שלהם בשעתוק ההון האמריקאי; מציע העלאה בהשקעה הציבורית מבלי לשנות את יחסי הכוח המעמדיים ביסוד הכלכלה; קורא להבטיח זכויות חברתיות באמצעות מיסוי אבל ללא הלאמות או העצמה אמתית של המעמדות העממיים.
המודל של סנדרס הן מדינות הרווחה של צפון אירופה. אבל בניגוד אליהן, בארה"ב לא קיימות תנועות פועלים חזקות היכולות לרסן את כוחו של ההון. בהיעדרן, סנדרס מציע "סוציאליזם מלמעלה" – כלומר, מדיניות חברתית שתגיע מהבית הלבן. הוא אומנם קורא ל"מהפכה פוליטית" בכך שהוא מזמין המוני צעירים, עניים ובני מיעוטים להשתתף בבחירות ובתהליך הפוליטי האמריקאי, אבל בלי להציע ניתוח מספק, מדוע המערכת הקיימת הפקיעה את הכוח מההמונים לטובת בעלי ההון פעם אחר פעם. כמובן, זו אינה אשמתו של סנדרס שהוא מועמד שמאלי הרץ בלי תנועת המונים שמאלית ומעמדית שתריץ אותו.
ובכל זאת, כפוליטיקאי עצמאי, הרץ כמועמד המפלגה הדמוקרטית, ברני סנדרס מעז לשחוט פרות קדושות ולומר את האמת לעם האמריקאי. זו בעצם החשיבות הגדולה ביותר של מועמדותו: שבירת הקונצנזוס של הפוליטיקה האמריקאית בדיבור ישיר וביקורתי על קפיטליזם וסוציאליזם. והפלא ופלא: בחודשים האחרונים יותר ויותר אמריקנים, ברובם צעירים, מוכנים לזהות את עצמם כ"סוציאליסטים". ה"רדיקליות" של סנדרס מזיזה את כלל השיח הפוליטי שמאלה.
מתעמתים עם הקפיטליזם
החשיבות הנוספת של מועמדותו טמונה בניסיון ליצור – בכל זאת – פוליטיקה של המונים, בעיקר של צעירים. המועמד בן ה-74 מצליח למלא אצטדיונים ואולמות בכל עיר בארה"ב אליה הוא מגיע. צעירים אלה נלהבים להתפכח מהשקרים של הקפיטליזם האמריקני, שנחשפו במהלך המשבר של 2008 ובמחאה "כיבוש וול סטריט" בעקבותיו. דור שלם של אמריקאים לא יכול להשיג חינוך ללא שקיעה בחובות עתק ואינו מוצא עבודה, ואי השוויון במעצמה הקפיטליסטית רק הולך ומחריף.
זוהי ככל הנראה הסיבה העיקרית להצלחתו המפתיעה של סנדרס – המוני האנשים הכועסים והמתוסכלים נוכח המצב אליו הם נקלעו במעצמה העשירה בעולם, המבינים שהמערכת הקיימת לא יכולה לספק להם מענה. לדוגמא: לאחרונה הסתבר שכתוצאה מזיהומים והזנחה, כל התושבים העניים והשחורים של העיר פלינט במישיגן שתו מים מורעלים במהלך השנתיים האחרונות.
בניגוד למועמדים רפובליקאים כמו המיליארדר דונאלד טראמפ, אשר מנסים להפנות את הזעם והתסכול של הציבור האמריקאי נגד מהגרים ונגד מיעוטים היספאנים ומוסלמים, סנדרס מתבטא בחריפות נגד הגזענות והאיסלאמופוביה ומציע מסר של תקווה המאחד את כלל הציבור האמריקאי נגד "מעמד המיליארדרים".
בלי קשר לסיכויי ההצלחה של מועמדותו המבורכת של סנדרס, אנחנו יכולים להתעודד מכך, שאפילו במעצמה החזקה ביותר במשטר הקפיטליזם העולמי, בה נעשה מאמץ שיטתי במשך עשרות שנים למחוק כל חשיבה סוציאליסטית מהפוליטיקה הלגיטימית – דווקא רעיונות הנתפסים כרדיקאליים וסוציאליסטיים מניעים המוני אנשים, ובעיקר צעירים. הודות לסנדרס, באים לידי ביטוי לראשונה מזה שנים, אמריקאים הקוראים תיגר על המוסכמות הקפיטליסטיות ופועלים יחד בתקווה לשינוי מתקדם במציאות חייהם.
עומרי עברון
